ההלכה הפשוטה קובעת - אדם שכיר או פועל שהתחייב לבעל הבית לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, אסור לו להפר את התחייבותו, ובמידה שביתת הפועל גורמה נזק ממוני ניתן לתבוע את הפועל על הפגיעה בעסקיו, והוא צריך לפצותו על הנזקים שנגרמו עקב הפרת התחייבותו לעבוד.
פועל שאינו מרוצה משכרו, יכול להפסיק את עבודתו בסיום הזמן שנקבע בחוזה, אך בעל הבית יכול לאוכפו שיעבוד עד לסיום התאריך שנקבע ביניהם בחוזה.
ברם בני העיר או בעלי אומנות יכולים לקבוע לעצמם תקנות ומנהגים, גובה השכר או לצאת לשביתה מעבודתם גם בתוך הזמן שהתחייבו לעבוד. אך תקנו אלו יהו אך בהסכמת בית דין או אדם גדול בתורה המעורב בענייני הציבור, שיבחנו שאין בתקנותיהם זדון או עוולה חלילה.
לחם עבודה
כיום, דעת כמה פוסקים, בראשם רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אג"מ חו"מ א, נח-נט). שבמקום שאין תלמידי חכמים שמעורבים ומשפיעים על כל ענייני הציבור, מותר לארגוני כאלה ואחרים לערוך שביתות כראות עיניהם.
אל יש פוסקים כדוגמת רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שסוברים שאים זכות לשבות בלא הסכמת בית דין , וכל הרוצה לשבות יעשה קודם שאלת רב שיכרע לכאן או לכאן.
כלי קודש - עבודה שיש בה מצווה
המלמדים תורה אסור להם לשבות. שכן לימוד תורה לאחרים מעיקרו ראוי לעשותו בחינם, מה אני בחינם אף אתם (נתינה שכר למורים הוא כדי שיהיו פנויים ללמד) גם מורות, שמלמדות בנות תורה, אסור לשבות. הגם שנשים פטורות מלימוד תורה הרי שהם מצוּות ללמוד את כל המצוות השייכות להן ואת כל יסודות האמונה.
מלאכים בלבן - עבודה שמצליה חיים
רופאים שגם להם מצווה לרפא בחינם, וכל זמן שלא הלכו לעבוד במקום אחר, כיוון שהם פנויים, חובה עליהם להמשיך לרפא בחינם. את סכסוכי העבודה במקצועות המצווה הללו יש לפתור על ידי בוררות ולא על הפעלת עצומות ומנופי לחץ בדמות שביתות.
מתי מותר
כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או לבוררות, והדבר יגרום נזק הן בלימוד התורה והן ברפואה והצלת חיים גשו להתייעץ עם בית דין, ולאחר קבלת היתר – מותר לשבות. וכאמור אותם פוסקים המתירים שביתה במגבלות כאלו ואחרות (כדלעיל) הרי שהם דברנו בעובדים שאינם מלמדים תורה או מצילים נפשות.