אהבת הגר היא מצוות עשה מהתורה לאהוב גרים. המצווה מופיעה בפרשת עקב, בפסוק: ”וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.”
במסכת קידושין (ע, ב) מובא – אמר ר' חלבו, קשים גרים לישראל כספחת.
מדוע?
ברש"י כתב : לפי שיאנם זהירים במצוות ולומדים מהם.
ובמהר"ם שיף: כתב שבן נוח נהרג על פחות משווה פרוטה כי הגוי בטבעו לא מוחל על כלום, ואילו ישראל בני מחילה הם. ואכן בגמרא ביבמות מובא שגר הבא להתגייר מודעים לו עוון מצוות 'לקט שכחה פאה וצדקה' כדי לעוררם לוותר מממונם.
בעלי התוספות כתבו: מודע קשים גרים כספחת – לפי שהזהיר הקב"ה ל"ו פעמים שלא לצער אות הגרים, והדבר קשה לקיים.
עוד פירש הר"י – כי נטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא המשפחות מיוחסות.
פירוש נוסף מעניין מובא בתוספות, ועוד יותר מעניין שמו של בעל השמועה:
ובשם רבי אברהם הגר – לפי שהגרים בקיאים במצוות ומדקדקים בהם עוד יותר מישראל ויש בכך קטרוג על עם ישראל.
בעניין שם הגר יש בנותן טעם להביא את הסיפור הבא:
ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים
כמפורסם אהבה גדולה שררה בין הרבי 'הבית ישראל' מגור זצוק"ל לבין הרבי 'האמרי חיים' מוויזניץ זצ"ל ופעמים תכופות הבית ישראל' נהג לבקרו ואף התעניין ברוב קשב אצל המשמשים בקודש של ויזניץ בכל פרט ופרט מדרך ניהולם, וזירזם לשמש את רבם באופן היותר מדוקדק.
פעם בעת שיחה אמר האמרי חיים לבית ישראל "גערער רעבע מיר דארפען אייך ליב האבען" (= אדמו"ר מגור, אנו צריכים לאהוב אתכם) וכל כך למה שאל הבית ישראל'? ויען 'האמרי חיים' הרי זה פסוק מפורש - ואהבתם את הגר (את הגער)
ענה הבית ישראל' מיניה וביה לא כתיב את גר (גער) אלא כתוב 'הגר', ואותכם יש לאהוב כי שם משפחתכם 'הגר'.