אתרי החדשות מוצפים בתמונות פניהם הנבזיות של הארכי מחבלים מחמאס וחיזבאללה והפעם דווקא בנסיבות משמחות ביותר, כאשר מעליהם מתנוסס אותו איקס המבשר על הצטרפותם לרשימת החיסול המתארכת.
בתוך שעות ספורות חוסלו צמד מחבלי-על כאשר בחודשים שחלפו קדמו להם עוד חמשה חיסולים מפוארים מדמשק ועד לביירות ומשם לטהרן, אין מה לומר תחושת הבטחון האישי 'מעט' מתאזנת, האוויר בחוץ נקי יותר בהעדרם שמיתתם טובה להם וטובה לעולם.
חסד ה' גבר עלינו, שעה שכולם עסוקים מי נטל אחריות ומי מטיל אחריות על החיסולים, אנו מאמנים בני מאמנים יודעים שהכל מאיתו יתברך ובאחריותו הבלעדית, הוא שחותך חיים לכל חי.
פני הרשע
הרבה שנים קודם למהפכת הדפוס לא כ"ש הצלמנייה ומסרטת הוידאו המפגש עם רשע מזדמן היה נהפך באחת לבעיה הלכתית, מקור הדברים כבר מוזכר במסכת מגילה –
שאל רבי את ר' יהושע בן קרחה במה הארכת ימים? אמר לו מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע דאמר ר' יוחנן אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע.
טעם האיסור
א. במאירי ובמפרשים אחרים כתבו שאיסור הסתכלות בפני הרשע הוא כגדר והרחקה לבל נתחבר עמו או נלמד מדרכיו חלילה וכן גם כתב רבינו יונה שגם שיצחק אבינו התעוור למרות שלא הכיר מעשי עשיו אך הביט בפניו: וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב בי רבו דרכי מוות הנמצאים אל המתחבר לרשע – ויש לדון במקרה שמביטים ברוצח או מחבל צמא דם שרודף את ישראל, האם החשש שילמדו ממעשיו קיים.
ב. רבים אחרים כמו המהר"ל והיערות דבש ועוד כתבו שהוא מפני שראיית פני הרשע פוגמת ומזיקה לנפש הרואה דכמו שראיית פני צדיק משיבה לנפש שפע טוב וברכה כי שורה על הצדיק אור שכינה כן ראיית פני רשע ששורה עליו רוח הטומאה פוגמת בקדושת הצלם אלוקים אשר על הרואה.
ג. המהרש"א כתב בשם המקובלים שהאיסור הוא מחמת 'אל תפנו אל האלילים' כי בפני רשע שורה צד טומאה ואלילות
לעניין הלכה
המשנה באבות כותבת – יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים. וכך פסק גם בשולחן ערוך נפסק שלעולם יהיו שני בעלי הדין בעיניו של הדיין כרשעים
וכתב הש"ך (עפ"י ספר חסידים) שאין להסתכל בפני בעלי הדין כשטוענים מפני שאסור להסתכל בפני רשע. ובהגהה מסייג דבריו שהאיסור הוא רק במקרה שחשודים על שקר וגזל.
המגן אברהם כתב שהאיסור הוא רק בדרך הסתכלות והתבוננות בדמותו של הרשע אבל ראייה בעלמא מותרת. וכהוכחה לכך הוא מציין להלכה שיש לברך ברכות הראייה על ראיית גוי או רשע (שככה לו בעולמו) וז"ל שם: "דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראייה בעלמא מותר". וכן פסק במשנה ברורה שראייה מותרת ואסורה רק הסתכלות ממושכת.
תמונה של רשע בעיתונות ובמדיה
כאמור שיטות אלו נאמרו על הבטה בפניו האמיתיות והמוחשיות של הרשע ואכן הפוסקים נחלקים האם האיסור נאמר גם על הבטה בתמונה של אדם רשע.
דעת הגאון רבי ניסים קרליץ על פי דברי המשנה ברורה שאסור להסתכל אף על תמונת רשע או גוי, וכך כתב בספרו חוט השני (אבן העזר בשער הציון לה) :
ומכאן תוכחה לעיתונים המדפיסים תמונות של גויים או של רשעים, והרי כוונתם כדי שיתבוננו בדמותו להכיר ולדעת מיהו, כגון נשיא או מלך גויים או רשעים, ולא סתם ראיה בעלמא דלמה להם להדפיס תמונתם ודיוקנם, אלא ודאי כדי שיתבוננו ויכירו מי הם וזה בכלל להתבונן בדמותו שאסור, ואף שזה הדפסה בתמונה ולא התבוננות בהם גופא. מ"מ גם בזה יש איסור
דעת המקילים
כיום תמונות הרשעים מרוחים על כל חלקה טובה וקשה מאוד להיזהר, כאן המקום לצטט את דברי השאגת אריה בחיבורו טורי אבן על מסכת מגילה שכתב: דאף דיש איסור להסתכל בפני רשע התפאר ר' יהושע בן קרחה בזה שלא הסתכל בפני רשע דמכל מקום אי אפשר לרוב העולם ליזהר בזה ולכן התפאר שהוא היה נזהר בזה ולכן זכה לאריכות ימים.
וכן כתב בשדי חמד (כללי הפוסקים סי' טז ס"ק יב) שציין למכמה מקומות שנקטו לשון איסור ואינו אלא ממידת חסידות אלא מידה נכונה היא אבל אין איסור בזה מדינא ולכן התפאר ר' יהושע בן קרחה בזה שהיה נזהר במידה זו, כך גם משמע מלשון המאירי שהאיסור הוא רק מדרך הנביאים והחסידים.
הרב רבי נתן גשטטנר: כיון שמהשמטת הפוסקים נראה שהדבר אינו איסור אלא מידת חכמים, ועל פי הסבר המהרש"א שרוח הטומאה שורה על פני הרשע, יש לחלק שזה רק בצורתו ממש ולא בתמונה שאין בה חיות. הוא מסייג שזאת בתנאי שהתמונה מוקטנת ושאין בהסתכלות משום נתינת כבוד לרשע.