פירות הקיץ כבר כאן וגם התולעים | האם בהלכה יש תולעים שמותרות באכילה?

השרצים בתורה

מצווה מהתורה שלא נאכל שרצים, שנאמר (ויקרא יא, מג-מד): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם. כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ".

>> למגזין המלא - לחצו כאן

שלושה סוגי שרצים ישנם: שרצי המים, שרצי הארץ, ושרצי העוף, ועל כל אחד מהם התורה צוותה בנפרד.

שרצי המים

כך כתב מרן בשולחן ערוך (הלכות תולעים סימן פ"ד):

שרצים הגדלים במים שבכלים ושבבורות שיחין ומערות שאינם נובעים מותרים אף על פי שאין להם סנפיר וקשקשת לפיכך שוחה ושותה מהם ואינו חושש לשרצים שבהם אם יזדמנו לתוך פיו.

שרצי המים האסורים היינו במרחבים שבהם הם יכולים לשרוץ. כלומר לנוע למקומות גידול נוספים ולהתרבות אבל שרצים שגדלו במים-עומדים הנמצאים בבורות ובמערות, כל זמן שהשרצים לא יצאו מהם, הם נחשבים כחלק מהמים ואין בהם איסור, ומותר לשתות מהם למרות שהשרצים בתוכם.

מקור ההיתר לשרץ המים הוא מן התורה (ויקרא יא ט-י חולין ס"ו) נלמד דין זה מייתור המילים תאכלו מכל אשר במים למעט באיסור האכילה של שרץ המים בורות שיחין ומערות ולרבות חריצין ונעיצין הדומים יותר לימים ונחלים.

שרצי הארץ - שלא שרצו בחובר

שרצי הארץ ושרצי העוף האסורים הם השרצים שגדלים על הארץ ועל כל מה שמונח על הארץ, שנאמר (ויקרא יא, מא): "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל".

השורץ על הארץ" – פרש רש"י (חולין סז) להוציא את היתושין שבכליסין ושבפולין ואת הזיזין שבעדשים שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו.

וכן תולעים הגדלים בפירות או בירקות כשהם מחוברים עדיין לארץ או לקרקע, אף על פי שלא פירשו התולעים לחוץ, אסורים מן התורה, שנאמר: שרץ השורץ על הארץ (והפרי עדיין מחובר לארץ)

להלכה נפסק בשולחן ערוך ששרצים ששרצו בפרי מחובר לקרקע אסורים באכילה, פרט למקרה שבו השרץ כלוא בתוך הפרי ומעולם לא זז. ולכן תולעים שנמצאים בתוך פולים ואפונים, והקליפה משחרת עליהם מבחוץ, אין לאוסרם, לפי שהן מונחות במקום צר ואינם בכלל השרץ השורץ על הארץ, כל זמן שלא ריחשו. אך דעת הרמ”א להחמיר אף שלא ריחשה [הליכות עולם חלק ו’ עמוד רס].

שרצי הארץ - בפירות תלושים

אבל שרצים שהתפתחו בתוך פירות תלושים, או בתוך בשר, דג וגבינה, כל זמן שהם זוחלים בתוכם ולא יצאו החוצה – אין בהם איסור, כי הם לא נמצאים במקום שבו הם יכולים לשרוץ.

איסור שרצים נאמר דווקא בשרץ השורץ על הארץ, ולכן שרץ שנברא בתוך הפרי אין איסור מהתורה לאוכלו כל זמן שלא יצא אל מחוץ לפרי. וכאמור נחלקו הראשונים (בדינו של שמואל) האם דין זה נאמר רק על שרצים בפרי התלוש מן הקרקע או גם בשרצים שנוצרו בפרי בזמן חיבורו לקרקע.

וכן פירש רש"י (שם בחולין) שורץ על הארץ קרינא ביה אבל (קישוא ש)התליעה בתלוש ,לאו שורץ (על הארץ) הוא עד דנפיק מיניה (עד שהשרץ יצא מן הקישוא) ומהלך על גבי הקרקע.

במה דברים אמורים, בזמן שהשרץ עדיין לא פירש מהפרי והוא בתוכו, אבל אם פירש מהפרי, אפילו לא הגיע לארץ אלא שמת באוויר קודם שהגיע לארץ, אסור. ואפילו לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו. או שלא פירש אלא על הפרי או על הגרעין שבתוכו, או שפירש מפרי לפרי אסור.

למעשה רבים נהגו היום להחמיר בכל נושא התולעים בפרט במקום שיש ספק אם השרץ שרץ על הארץ כי הרי זה ספק איסור דאורייתא ומחמירים לאסור.

תולעים בחסה

רבנו חננאל בפסחים (קטו:) מבאר שהחיוב להטביל את המרור בתוך החרוסת בליל הסדר - משום הטבעת התולעים הנמצאים במרור:

צריך לשקיעה (את המרור בחרוסת) משום 'קפא': כדי שתמות הקפא שבאותו הירק מן החומץ שבחרוסת. פירוש קפא - תולעת, דתניא בתוספתא דתרומות האוכל תולעים שבעקרי אילנות ואת הקפא שבירק חייב. (ועיין בתוס' וברשב"ם שם) והביאו בשבלי הלקט והוסיף ע"ז - לפי שעכשיו הוא בלילה שמא לא יראה אותו, והחרוסת הרפואה שלו שמונעתו להזיק עכ"ל.

עד הערינג

בעשור הקודם רעש עולם הכשרות בדבר המעוררים על תולעים שנמצאים בדג הערינג, ההערינג נגוע מאוד בתולעי אניסאקיס בדפנות ובבשר הדג, השקו"ט היה ב-דג מלוח שלם כלומר הדג המלוח שנמכר עם הבטן והמעיים שלמים. לעומת האיסור שיצא מחברי הבד"ץ של העדה החרדית, האב"ד המיתולוגי של בני ברק דאז משה יהודא ליב לנדא זצ"ל יצא נגד המועררים ובמאמר מפורסם דחה את טענתם מכל וכל .

וכך כתב:

דג המצוי בכל מקום והוא דג הערינג (המכונה דג מלוח) בצורות שונות של מליח כבוש ומעושן ולדברי המעוררים הנ"ל יש להמנע מאכילת הדגים הללו מחמת התולעים לפנינו יתבאר בס"ד שאין כל חשש באכילתן מצד הדין ומנהג ישראל שהיו אוכלים הדגים הללו מימים ימימה תורה היא ולימוד היא צריכה וכו' מפרםמי האיסור לצערנו הגדול מרמזים כי המדע חושף שאין תולעים שמתהווים בבשר הדג וכל התולעים באים מבחוץ.

מי כאן בעה"ב?

הרב לנדא קובל על כך שהמעוררים מסקים הלכה נגד הקדמונים מן המדע:

כלומר קיימת מחלוקת בין דברי חז"ל והמדע יהיה הקובע לאיסור נגד דברי חז"ל רחמנא לשיזבן מדעתם אשר בכל הדורות ובכל תפוצות ישראל אכלו דג הערינג וגדולי ישראל בעלי רוח הקודש וחוש הריח בכשרות המאכלים אכלו מהם ובודאי שלא התריעו לאחרים שלא לאכלם האריז"ל הב"י השל"ה הבעש"ט (*) וכו' וכו' לא שמענו מנהג של אחד קדוש מהם שימנע מאכילת הדגים הללו ברור שלומר שכל אותם גדולי ישראל לא חלו ולא מרגשו בבעיות שבדגים הללו יש בזה חסרון באמונת חכמים.