מצוות תפילין היא אחת ממצוות העשה היומיומיות (למעט שבת וכדו') הנודעות ביותר. מצוות עשה מהתורה לקשור בכל יום תפילין של יד על הזרוע, ומצווה נוספת לקשור תפילין של ראש כנגד בין העיניים, כדי לזכור תמיד את יסודות האמונה, המופיעות בד' פרשיות (שמע, והיה אם שמוע, קדש, והיה כי יבאך)
חיוב המצווה כאמור הוא מדאורייתא ועל הזהירות בהנחתם אנו למדים מהגמרא המפורסמת במסכת ראש השנה.
קרקפתא דלא מנח תפילין
אמרו חכמים (ראש השנה יז, א): "פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן, יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חודש. לאחר י"ב חודש, גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים... פושעי ישראל בגופן, מאי ניהו (מי אלו שנחשבים לפושעי ישראל בגופן)? - אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין". (היינו ראש שלא הניח תפילין)
מכאן אנו למדים את חומרת האיסור במניעת הנחת תפילין. אך בגמרא לא מבואר האם מדובר על אדם שלא הניח ולו יום אחד או שמא אם הניח פעם אחת בחייו יצא מכלל פושעי ישראל בגופם.
פושע אפילו שלא הניח יום אחד
שיטת הרא"ש וכן בפרי מגדים (סימן ל"ז) שגם אם לא הניח יום אחד הוא בכלל פושעי ישראל וכן פסק המשנ"ב. ראיה לדבריהם הביאו הפוסקים מדברי התוספות במקום שכתב שדין 'פושעי ישראל' ברור שאין מדובר חלילה על רשב"י שתורתו אומנותו וחבריו שבדרך כלל מניחים תפילין אך מחמת לימודו נטרד ואינו מניח, אבל בסתם בני אדם חשיב פושע גם באופן אקראי (עיין משנ"ב סי' לח סקל"ד)
האם דווקא תפילין
עוד חידש הר"ן שבכלל פושע ישראל בגופן, הם מצות עשה נוספות שלא קיימו מעולם, כגון שלא קרא ק"ש, ולא בירך על המזון ורק לדוגמא נקט תפילין אך הוא הדין למי שמבזה אחת ממצות עשה.
'מעולם' - גירסת הר"ח והרי"ף
גירסת הר"ח והרי"ף וכן גם בר"ן הוא קרקפרתא דלא מנח תפילין - 'מעולם'. היינו שאם הניח תפילין לפרקים אינו בכלל פושעי ישראל. את הדברים ביאר רבנו היעב"ץ (בהגהות על הראש) שהמניח לפרקים הרי הוא ודאי מוחזק במצות תפילין, ומה שאינו מניח לפעמים נראה שקשה עליו הנחתם מאיזה סיבה וע"כ אינו בכלל פושעי ישראל בגופם.
מבצע התפילין - הפרויקט האישי של חב"ד
בשנת תשכ"ז יצא הרבי מחב"ד זצ"ל בקריאה ששנתה את העולם היהודי. והיא לזכות כל יהודי במצות הנחת תפילין. היה זה ימים ספורים טרם שמי הארץ קדרו ופרצה מלחמת ששת הימים והמצב היה מתוח עד לשיא. הרבי עודד וניחם את העם ובאותה שיחה בין הדברים יצאה הקריאה לצאת 'לרחובה של עיר' ולזכות יהודים בהנחת תפילין.
הפולמוס הגדול
הקריאה למבצע הנחת תפילין עשתה לה כנפיים ומיד קמו כמה מתנגדים מחוגים ועדות שונות הדברים נאמרו בכתב ובעל פה אלו מברכים ואלו אוסרים.
תחילה הרבי מחב"ד זצ"ל סירב לענות לטענות שנטענו נגד ובעד הרעיון, רק לאחר חצי שנה הרבי התייחס באופן פומבי, היה זה בהתוועדות פרשת בראשית וכדרכו הנודעת אמר הרבי שטענות אלו מעודדות מאוד, כיוון שעל כל דבר קדוש שמתגלה בעולם, מתעוררת כנגדו התנגדות, ואם זה לא היה, הדבר היה מדאיג אותו במאוד.
ואז פירט וענה לכל טענה ומענה.
דין ודברים לכאן ולכאן
עיקר השאלות מצד המערערים היו בדבר הצורך בכוונה שהרי מצוות צריכות כוונה ולא כמעשה קוף בעלמא. כמו כן מה מעלה יש להניח תפילין פעם אחת בעוד שהחיוב הוא דבר יום ביומו. ובכלל תפילין הרי צריכים גוף נקי הן בפעול והן במחשבה. ומי ערב לנו שהמניח המצוי ישמור על כל אלה.
הרבי השיב שהכוונה הנדרשת לקיום מצווה היא כוונה כללית וגם אם המניח אינו בקי בפרטי ודקדוקי המצווה עדיין יודע הוא שמקיים מצוות ה'. מה גם שמצווה גוררת מצווה ומפעם אחת יבאו להניח פעמים נוספות.
עוד הוסיף שעל פי רוב הדעות נפטר האדם בפעם אחת שהניח תפילין ויצא מכלל 'פושעי ישראל בגופם' כי הניח תפילין בחייו. ולעניין מחשבות פסולות וגוף נקי אמר הרבי כי ההתרגשות של האדם מעצם הנחת תפילין תפעם את רוחו מהוד קדושתם וממילא לא יבוא לערר ולהטריד את עצמו במחשבות פסולות.
