"במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בני אדם" | על שריפת התלמוד - ההלכות הקינות ודברי הצומות וזעקתם

ביום כ' בסיון בשנת ה"א ד' (25 ביוני 1244) התחרשה בצרפת שריפת התלמוד, עשרים וארבע קרונות עמוסים כתבי יד וספרי קודש יקרים ונדרים, ספרי תלמוד, הלכות ואגדות שחכמי דרות  כתבו בתמצית דמם הכל היה למאכולת אש בכיכר העיר שבפריז. צחוקם של ההמונים והמון זועם ומוסת חג סביב המדורות ולשונות האש נראו בכל העיר אך כל הגולה היהודית כולה הייתה כמדורת האש. השריפה הפומבית זעזעה את אמות הסיפים וכל הבית התמלא עשן.

ויקומו ההגמונים לצחק וגם המלכה נפלאה.

בין שלל הטענות שוויכוח ננקוט דוגמא אחת ידועה שבהם:

ויאמר, כתוב בתורתכם המעביר כל זרעו למולך פטור, ואם העביר קצת מזרעו חייב שנאמר: מזרעו (ויקרא כ, ב) ולא כל זרעו (סנהדרין סד:). ועל זה ועל כיוצא בו יפלא כל רוח, ומי יאמין לזאת שאם העביר קצת מזרעו חייב מיתה ואם הרבה לחטוא והעביר כל זרעו אז יפטר ממיתה?

ויקומו ההגמונים לצחק וגם המלכה נפלאה.

ויען הרב ויאמר, עוד יבא היום שלא תצחקו ולא תלעיגו על זה אף תתנחמו על אשר עשיתם כן אם תוכלו. ועתה ידעתי את דרכיכם אשר גמרתם בדעתכם להבהילנו. והלא טוב וישר הוא לשמוע את דברי טרם תצחקו על התורה.

ויאמר הרב, אנא אדונתי! שמעי נא מילי, מי חטא יותר ההורג איש אחד או שנים?

ותען המלכה ותאמר ההורג שנים, וההורג ארבעה חוטא יותר מההורג שנים, כל המוסיף להרוג מוסיף לחטוא.

אמר הרב, אמת אמרת ויושר פשרת, והנה כתיב בתורה ארבע מיתות ב"ד סקילה שרפה הרג וחנק, וכלם נמסרו לב"ד להרוג את המחויב באחת מאלה, וכל המומת מתודה ואז נמחלו לו עונותיו. וכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע

יעכרך ה' ביום הזה (יהושע ז, כה),

פירוש היום הזה אתה עכור אבל אין אתה עכור לעולם הבא (סנהדרין מד:), הלכך כשהעביר מקצת זרעו היה חייב סקילה ומתודה ומתכפר, אבל כשהעביר כל זרעו שחטא יותר מדאי לא ניתן רשות לב"ד ליתן לו כפרה ולא ימות בחטאו, והקב"ה אשר בידו כל הנפשות ידין אותו כראוי.(1)

סוף ידוע מראש

ויכוח זה אמור היה להכריע את אמיתות טענות אך הדבר לא הושג למרות נצחונם המוחץ של גדולי ישראל  הספרים שנאספו מכל קצוות צרפת מבעליהם היהודים ונשארו לא הוחזרו והוחרמו מידי בידי המלכות עד להחלטת המלך. נוסף על כך מעשה שטן הצליח ואחד ההגמונים שנטה לזכות התלמוד במחלה שממנה לא קם ומיתתו נוצלה לרעה ומלך צרפת לאשר את גזירת השריפה הנוראה וכך עשרים וארבע עגלות משא גדושות בספרי תלמוד ומפרשיו ובהם מאות כתבי יד יקרים ונדירים הובלו אל כיכר העיר פאריס על ידי ההגמונים ובאותו יום מר ונמהר עש"ק פרשת חוקת שנת ה א ד' הועלו שם על המוקד.

התייחסות הפוסקים

במגן אברהם כתב (הלכות תעניות) שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו במהרה בימינו כתב התניא ביום הששי פר' חוקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ"ד קרונות מלאים בספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החודש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה זאת חוקת התורה מתרגמינן דא גזירת אורייתא.

הקריאה מעוררת את הזמן

הגאון הגדול רש"ז ברוידא זצ"ל ר"י חברון מוכיח מהמעשה ומבאר בהרחבה את השפעת קריאת התורה על ימי השבוע שזהו יסוד "הקריאה מעוררת את הזמן" ,שהרי התשובה שבאה משמים לימדה שהעובדה שהגזרה התרחשה ביום שישי של פרשת חוקת קשורה וכרוכה לקריאת התורה שבאותה פרשה וכאשר קבעו את יום האסון כיום צום ליחידים הוא לא נקבע לפי התאריך של ימי החודש כמקובל תמיד אלא דווקא לפי קריאת התורה של פרשת חוקת

על הזהירות ביום ו' ערב שבת קודש פרשת חוקת אנו מוצאים את מה  שסיפר גאון ישראל רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי שהוא זוכר עוד מימי ילדותו כיצד בעירו איזמיר היו סוחרים שנמנעו מלצאת לשוק בערב ש"ק חוקת והיו מקדימים את כל עסקיהם ליום חמישי והן עוד היום רבים נזהרים שלא לילך מעיר לכפר ביום זה.

יום שהוכפלו בו הצרות

החשש בעירו מיום כ' סיון אינו חשש בעלמא יום זה הוכפלו בו הצרות בקורות ימנו במלוא מובן המילה. והוא ניתקן לצום ובכי כמה פעמים במרוצת הדורות נשתכח ושוב חזר לתוקפו.

האסון הראשון שחל בו היה ביום כ' סיון תתקלא (1171) באשמת עלילית דם הועלו על המוקד שלושים ושניים יהודים בעיר בלוייש שבצרפת גזר הדין היה הראשון מבין אלים ורבבות שפסקו גזר דין מוות בטענות שווא של שימוש יהודי בדם נוצרים.

השומעה התפקדה גם על דלתו של רבינו תם , בלב שותת דם הוא כתה ספרים לכל קהילות צרפת 'כי רוי לקבוע צום לכל בני עמנו וגדול יהיה הצום הזה מצום גדליה בן אחיקם כי יום כיפורים הוא.

הגזירה מקפיאת הדם והריגתם האכזרית של ל"ב היהודים השפיעה על ר"ת וי"ד שנים לאחר מכן נפל למשכב ומת קינות ותפילות רבות הותקנו בעקבות אותו יום. קינת 'למי אוי למי אבוי' וקינת אמוני שלומי ישראל' ועוד.

אך נדמה שבמאה חמישים שנה שאח כך צרות חדשות משכיחות את הראשונות ומצוות הצום כבר לא נשמרה, ואז באו גזרות רינדפלייש ו' אלפים נ"ח (1298) שעה שנחרבו מאה ארבעים ושש קהילות חידשו את צום בכ' סיון. שוב צרות ושוב התשכח הצום.

אז בשלישית באה השחיטה הגדולה מכל של ת"ח ות"ט  חודשה התענית כפי שכתב רבנו רבי שבתי הכהן – במגילה עפה בהקמה לסליחות לעצמו ולדורותיו, לבנים ולבני-בנים:

ובאו לק"ק נימרוב והרגו בעיר כמו ששת אלפים נפשות קדושים גאונים ורבנים חכמים ונבונים זקנים וישישים בחורים ובתולות חתנים וכלות טף ונשים ובפרט הגאון מורנו הרב ר' יחיאל מיכל חכם חרשים וכמה מאות טבעו במים ובכל מיני יסורים קשים ובבית הכנסת לפני ארון קודש הקדשים שחטו בחלפות המשוררים והחזנים והשמשים והיה זה ביום הרביעי עשרים יום לחודש סיון ירח השלישי

גם חברי ועד ארבע ארצות בהיותם בהתוועדות דק"ק לובלין כתבו סיכום לאסיה שנערכה:

קיבלו עליהם ועל זרעם אחריהם להתענות בכל ארבע הארצות את יום העשרים לחודש סיון בכל שנה ועזנה ביום ההוא אשר התחילה הצרה בק"ק נימרוב הגדולה ומחויבים לקרות ויחל' שחרית ומנחה כמו בתענית ציבור.

אותה טרגדיה איומה בכ' סיון השפיעה רבות על גדולי הפוסקים במרוצת הדורות כמו למשל בפירושו על התורה מעמיד הש"ך את צום ערש"ק חוקת עם שאר הצומות הגדולים . וכך הוא דורש את הפסוק:

'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' : יודע - י' בטבת. תדע – תשעה באב. כי- כ' סיון גר- ג' תשרי צום גדליה יהיה זערך -י"ז תמוז.

גם שמעתי מאיש הלז ששמע מזקני בעל המחבר זצללה"ה דרוש גדול ביום כ' סיון ולא זכר כי אם אלה הדברים. כ' סיון הוא התחלה על יום הכיפורים אם מקיים יום הזה כראוי אזי יוכל לקיים יום הכיפורים כראוי ונכון. וסימנך כי יד על כ"ס י"ה (שמות יז, טז). כ"ס ראשי תיבות כ' סיון. י"ה ראשי תיבות יום הכפורים:  (אוהב ישראל ליקוטים חדשים לכ' סיון)

יום כ' סיוון היה יום רווי בכאב ודמע ועד לימים שטרם מלחמת העולם השינה שכרתה את היושב היהודי באירופה נהגו רבים מקהילות ישראל כיום צום ותענית

היה שם ספר תורה אחד שבו היו קוראים בעשרים בסיון בשחרית ומנחה הוא הספר הראשון שהובא אל העיר לאחר שחזרה ונתיישבה לאחר גזירת חמילניצקי ויש אומרים לאחר שננערה העיר מעפרה לאחר מלחמת התוגר. מרובים הם הסיפורים שהיו מרבים לספר היאר הובא הספר לעיר ומי הביאו. מנורת נחושת גדולה נתן מלך פולין במתנה לבית הכנסת בבוטשאטש ימים רבים האירה המנורה את בית האלוקים את לילות השבת ואת לילות החגים וכן יאירו נרות המנורה גם ביום במועדים ובעשרים בסיון אשר יזכירו את נשמות המתים (עגנון עיר ומלואה)

(1) והטעם העקרי הוא, כי מקצת זרעו למולך היה חוק הגויים בימים ההם, ואם העביר כל זרעו לא עשה כחוק ולא היה מתכון לעבודה זרה, רק בשיגעון נהג.