השבוע בדף היומי נפגשו הלומדים עם שורת גמרא שהפכה עם השנים לנקודת מחלוקת בכל מה שקשור לסוגיית גיוס בני הישיבות והיא: "רבנן לא צריכי נטירותא". נייחד לעניין כמה שורות מקופיא ולא למעשה לטענה ולסוגייה הסבוכה שעסקו בה גדולים וחשובים.
תורה מגנא ומצלא
גמרא ערוכה היא במסכת בבא-בתרא (דף ז): ר' יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן [הטיל את התשלומים עבור החומה גם על החכמים] אמר לו ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה] שתורה ומעשים טובים שלהם משמרים אותן (רבנו גרשום)
לראיה הביא ריש לקיש את הפסוק - אספרם מחול ירבון (תהילים קלט יח) ומה חול שמועט מגין עליהם, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם?
>> למגזין המלא - לחצו כאן
רבי יוחנן לעומת זאת דרש שחכמים לא צריכים שמירה מפסוק אחר – אני חומה ושדי מגדלות, אני חומה זו תורה, ושדי מגדלות אלו תלמידי חכמים.
את התוספת של רבי יוחנן על דברי ריש לקיש מבאר המהרש"א שדרשת ר"ל פוטרת את חכמים משמירה רק מנזקי ממון, ואילו רבי יוחנן מוסיף לפטור אותם גם מסכנת נפשות.
ואכן בשו"ע פסק: (יו"ד סימן רמ"ג) דבר שהוא צריך לשמירת העיר כגון חומות העיר ומגדלותיה ושכר השומרים לא היו חייבים לתת להם (הת"ח) כלום שאין צריכים שמירה שתורתם שמירתם.
חכמים שדורשים שמירה
בשו"ת הרדב"ז (ח"ב תשנב) נשאל אודות עיר שעמי הארצות לא מעוניינים בשמירה ובניית חומה כי הם סומכים על כוח השמירה הסגולי של תלמידי החכמים שבעיר. אלא שכאן מי שדורש שמירה הם דווקא תלמידי החכמים, האם הם יכולים לכוף את עמי הארצות לשלם עבורם את הוצאות השמירה?
על כן השיב הרדב"ז: אבל אם הם (תלמידי החכמים) מודים דבעו נטירותא וצועקים לאמור תעמידו שמורים הדבר ברור אצלי שחייבים לסייע עמהם שהודאת בעל דין כמאה עדים, והא אמרו דבעי נטירותא.
שיטת החזון איש
שיטת החזון איש אותה כתב בחידושיו למסכת בבא בתרא היא נודעת בשער בת רבים וכך הוא כתב:
"יש לעיין הלא גם רבנן צריכין לנהוג מנהג עולם ולא לסמוך על הנס כדאמרו הנהג בהם מנהג דרך ארץ ואל יעמוד אדם במקום סכנה ... בעיר שדרין בה בני אדם ויש ביניהן רבנן מטילין את החומה על המון העם ופוטרין את החכמים כמו שפטורין מן המס שהתורה פטרתן כיון שאינם משתדלין על השגת הממון בשביל עסקם בתורה אין ליטול מהם ממונם בשביל המס וה"נ מצאו חכמים שאין ליטול מהם לנטירותא ואחרי שבאמת תורתן מגנת עליהן ואינם נתונים תחת מקרי הטבע כשאר בני אדם כי השגחתו ית' היא לפי מדת הבטחון שאדם משליך יהבו על בוראו ית' והלכך ראוי ת"ח לפוטרו מנטירותא", עיי"ש.
וביאור דבריו נראה שחכמים אינם צריכים נטירותא אינה הסיבה הישירה לפוטרם משמירה כתחילת דבריו שאין סומכים על הנס וכו' אלא שחכמים פטורים משום שעוסקים הם בתורה בכל כחם ועלינו לרומם קרן התורה.
שיטת החתם סופר
מרן החתם סופר בחידושיו על המסכת כותב שרבנן לא נפטרו אלא ממס וחומה מצד הגלות, אבל שמירה כדרך שמהלכות נשמרים ממלכויות אחרות גם תלמידי חכמים חייבים להשתתף בהוצאות. ומבואר שת"ח הגר במדינה והיא עושה מלחמות עם מדינה אחרת אינו נפטר מתשלום השמירה, רק במקרה שהשמירה היא מפני הגויים מסביב זהו שמירת ישראל בגלות ממנה נפטר הת"ח.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ש"ד) כתב שהחתם סופר מביא ראיה לדבריו מן המרדכי, שהביא ראיה מן הירושלמי שחומת ירושלים ומגדליה נבנים משיירי הלשכה, והרי גם ת"ח נותן לשיירי הלשכה, ומוכח שגם הוא חייב בשמירת העיר מפני מלחמה של מלכות אחרת.
הרב התלמיד-חכם הגאון שליט"א
בימינו ערך התארים וכינויי הכבוד צנח לתהומות שלא שיערום אבותינו. פלוני הגאון, אלמוני תלמיד חכם, כל אחד שהולך ברחוב למכולת הוא רב, והרי הוכחה - שכבר דור או שניים יש המכונים 'הגאון האמיתי' ומכלל הן אתה שומע לאו, אך הנח להם לישראל ויש להם על מי שיסמכו הלא נאמר: ועמך כולם צדיקים.
אך האם מבחינה הלכתית יש הגדרה לתלמיד חכם?
רבנו המאירי כותב: "דווקא תלמיד חכם שאינו מתעסק בצרכי העולם כלל, ותורתו אומנתו לגמרי, אבל שאר ת"ח שמצרפים ענייני העולם עם לימודם אינם בכלל זה".
אך כתבו הפוסקים ששיטת הרא"ש היא העיקר ועולה להלכה בשולחן ערוך שכתב: ודווקא ת"ח שתורתם אומנותם, אבל אין תורתם אומנותם חייבין (בהוצאות השמירה) ומיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר, ובכל זעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת ולומד תדיר, נקרא תורתו אומנתו.
אך רבנו הרמ"א שוב מחזק את ההגדרה של התלמיד חכם ומשים את הדגש על הידע התורני שצבר הת"ח.
ואין חילוק בין שהוא תופס ישיבה או לא, רק שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופרושיו ובפסקי הגאונים ותורתו אומנותו כדרך שנתבאר. עכ"ל.
אך פוסקי זמנינו הצביעו על שיטת המהרי"ט (חו"מ ס' נט) שכתב: כל תלמיד חכם ותיק שקורה ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויש לו לב להשכיל ולדרוש ולחקור ולבו על למודו ומתיישב בתלמודו, אסור ליקח ממנו שום מס ופירעון ומשא מלך ושרים.
דעת מרן הרב עובדיה מי הוא ת"ח
בשו"ת יביע אומר (ח"ז סי' ל') הקל בזה וכתב ומסקנא דדינא שכל תלמיד חכם שעוסק בתורה תמיד בכל עת פנאי שלו, אע"פ שעוסק באומנות או בסחורה או במלאכה לצורך פרנסת בני ביתו בריווח פטור מבכל מיני מיסים ע"פ דין תורה. כל שתורתו קבע ומלאכתו עראי. עי"ש.