כתב ברמ"א (או"ח סי' תצד ס"ג)
ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות.
וכתב שם במשנה ברורה:
ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד [*] שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה [**]
התמיהות והקושיות לצד הדיוקים על פירוש זה רבים המה ונסקור כמה מהם.
1. ראשית בעל המשנ"ב עצמו כתב על טעם זה בספר אחר שלו הנקרא: 'ליקוטי הלכות' שם כתב כך: במשנה ברורה טעם על הנהגת מאכלי חלב ביום השבועות, וטעם זה הוא רק אליבא דרבי אלעזר בן עזריה דס"ל דהתורה ניתנה לנו בערב שבת ולא בשבת, (כן איתא בפרקי דר"א בשם ראב"ע פמ"ו) כלומר, הרי לכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל ובשבת גם בשר כשר לא יכלו לאכול כי אין באפשרותם לשחוט מעיקרא כי בשבת הרי אסור לשחוט. אך לפי ראב"ע שתורה ניתנה בשישי, השחיטה הותרה להם ביו"ט אך הטרחה היית הרבה והעדיפו לאכול מאכלי חלב כדבריו.
2. יש עוד להעיר שדברי המשנ"ב כאן הם גם רק לפי שיטת רבי עקיבא שסובר שבסיני נאמרו פרטותיה לעומת רבי ישמעאל שסובר שנאמרו בסיני רק כללותיה (עיין סוטה לז: זבחים קטו).
3. גם לשיטת רבי עקיבא אין הכרח לפרש שפרטותיה נאמרו במעמד הר סיני אלא לזמן ששהו שם קודם שנסעו ומנ"ל שנצטוו על איסור בשר וחלב כבר ביום מתן תורה.
4. יש לעיין האם באמת הכלים נאסרו למפרע, הרי אז עוד הותרו ואיך נשתנה דינם, הרי הגמרא בחולין מסתפקת בבשר נחירה שהכניסו לארץ ישראל דילמא כיון שאשתרי להו מקודם שנכנסו לא"י אישרתי גם לאחר מכן?
5. המשנ"ב כתב " וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב". צע"ג וכי לא היה להם מה לאכול? הלא כבר ירד להם המן (ג' שבועות קודם בט"ו אייר), ואיך שייך לומר דלא מצאו מה לאכול תיכף[***]?
6. כתב במשנ"ב "כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה'" במסכת חולין (יז) מבואר שלא הוצרכו שחיטה כלל עד ביאתן לארץ ישראל וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות שחיטה.
7. הגמרא בבכורות (ו ב,) כתבה מנלן דחלב שרי? הרי חלב זה דם שנעכר, ועד יש לחשוש לאיסור אבר מן החי. ומתרצת הגמרא שהרי כתוב 'ארץ זבת חלב ודבש' וכי משתבח קרא באיסורא? ושמא יש לומר שרק מזמן שהכתוב השתבח 'בחלב' (יום קבלת התורה) הוא הותר ועד אז נאסר. וע"ד הפלפול יש להקשות (למ"ד בשבת ניתנה תורה) הרי החלב בערב שבת היה אסור (עדיין לא ניתנה תורה) וא"כ כיצד השתמשו בו בנ"י הרי מיגוי דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא.
8. וכי החלב עצמו או כליו כן היה מותר? הרי טרם הציווי על איסור בשר וחלב וגם לא הקפידו להבדיל ביניהם. ובפרט גבינות הנעשות בעור קיבת בהמה שלא נשחטה (נחירה), וחלב חדש כיודע אסור בחליבה בשבת.
9. לפי דברי המשנ"ב (מספר 1) שטעמו רק לפי ראב"ע שהתורה ניתנה בע"ש, מדוע לא יכלו לשחוט ולצלות בשר על שיפוד בלי כלים כמו קורבן פסח.
10. בני ישראל אכלו בשר מיד אחר מתן תורה כמו שכתב הרמב"ן על הפסוק וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. (שמות כד יא)
וטעם ויאכלו וישתו שאכלו שם השלמים בתחתית ההר לפני האלקים טרם שישובו אל אהליהם כי השלמים טעונין מחיצה ונאכלין בירושלם לפנים מן החומה (זבחים נה) ובשילה בכל הרואה (שם קיב) וכאן היו נאכלין לפני המזבח תחת ההר לא במחנה וטעם וישתו שעשו שמחה ויום טוב כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה
קולמוסים רבים נשתברו לתרץ קושיות אלו, והדברים עלו כאן ליתן רווח להתבונן ולעורר לב המעיין.
[*] לשון הנסתר 'חכם אחד' מוזכר בכמה דותכי כמו למשל בביאור הלכה סי' קמג ד"ה בפחות מעשרה כתב: והראני גדול אחד. וכן בסי' ש"א ד"ה להתיר כתב: והארכתי בכל זה להוציא מדעת גדול אחד שכתב להקל בזה.
[**] א"ה - יש הטעונים שהטעם נאמר ע"ד הדרוש 'ואין משיבים וכו'. א"כ ראשית, מדוע כתב "טעם נכון לזה" ועוד מדוע טרח לבאר בספרו (עיין מספר 1) שהטעם שכתב הוא לפי רעב"א ולא כשיטת הגמרא שלכו"ע בשבת ניתנה תורה, לולא שסבר שהוא טעם נכון.
[***] פרקי דר' אליעזר' (פמ"ו) ראב"ע אומר ערב שבת בששה לחודש בשש שעות ביום בעיצומו של יום קיבלו ישראל את הדיברות ובתשע שעות ליום חזרו ישראל לאהליהם והיה המן מוכן להם לשני ימים לפיכך שבתו באותו שבת שמחים בשמחת החג שבו שמעו קולו של הקב"ה.