בפרשתנו (אמור) התורה מצווה את בני ישראל: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. למרות שמעשה המנורה מפורט בפרוטרוט 'כפתור בפרח' בפרשת תצווה נחלקו במהלך הדורות על צורת קני המנורה האם היו מעוגלים או שמא דווקא אלכסוניים.
ההעתק קדום של צורת המנורה מוצב על שער טיטוס (הניצחון) שברומא ממנו לקחו רבים ראיה לדמותה של המנורה הטהורה, אך גם על נאמנותה של אותה מנורה כפי שנראה אין תמימות דעים.
סוגיית חורבן הבית במשנתם של חז"ל מופיעה במסכת גיטין שם הגמרא מספרת (גיטין נו) של אותו רשע טיטוס שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני (סל) והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו.
יוסף בן מתתיהו בן התקופה הלא הוא יוספוס פלאוויוס מתאר בספרו 'תולדות מלחמות היהודים' את אשר ראה באותו הזמן: ובבוא היום ההוא לא נשאר בביתו אף אחד מכל המון יושבי העיר הרבים לאין מספר ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים אשר לקחו בבית המקדש בירושלים... שולחן הזהב והמנורה העשויה גם היא זהב טהור.
12 שנים לאחר אותו מצעד ניצחון (טריומף) הקדיש דומיטיאנוס לאחיו טיטוס מונומנט אדריכלי בצורת שער אדיר ממדים שמצדו האחד אותו תבליט מפורסם המתאר את תהלוכת ניצחון ואת השלל והביזה שנלקח מירושלים, ובלב אותו תבליט מונפת בגאון 'מנורת המקדש' הנישאת ע"י מספר גברים.
אותה מנורה מפורסמת שלימים הפכה ללא פחות מסמלה של מדינת ישראל כאות לשיבת עם ישראל לארצו, כך שצורת המנורה שבשער רומא על עיקוליה ועיטוריה והקנים המוגעלים התקבלו כאותנטיים בכל העולם.
ברם, חוקרים ורבנים החלו לפקפק במהימנותה של אותה מנורה שבשער טיטוס וסברו שנפלו בה אי דיוקים חמורים. מספיק לעקוב אחר בסיס המנורה שבשער טיטוס העשוי מקשה אחת מעוטר בציורים של דרקונים וחיות אחרות שהיו אומנם נפוצים באותה תקופה אלילית אך חלילה שהיה מקומם במקדש ה'. מה גם שמנורת המקדש הייתה נצבת על בסיס בעל ג' רגליים ולא על בסיס מוצק אחד.
אך המעניין הוא שדווקא רוב הממצאים הארכיאולוגים בני תקופת המקדש שנעשו בעוד ההדלקה במנורת המקדש הייתה עניין יומיומי, מראים שאכן צורת המנורה היא בעלת קנים מעוגלים.
די להזכיר את המטבע שטבע מתתיה אנטיגונוס אחרון המלכים משושלת החשמונאים ובה מנורה בעלת קנים עגולים. כך גם נחשף על כותלי קבר יאסון שבירושלים המתוארך לתקופת הבית השני שם נמצאו תחריטים של חמשה מנורות עגולות, כך נמצאו סימוכין עדויות וממצאים רבים אחרים שמצבעים על כך שקני המורה היו עגולים.
אך מנגד רש"י בפרשו למקרא כותב (שמות כה, לב) יוצאים מצדיה – לכאן ולכאן 'באלכסון' ונמשכין ועולין עוד כנגד גובהה של מנורה.
וכן בדורות המאוחרים נמצא כתב ידו של מרן הרמב"ם בגניזה הקהירית שבמצרים ושם צייר הרמב"ם (לכאורה) את המנורה והקנים בבצורה אלכסונית כלפי מעלה.
לאור הממצא המיוחד כתב הרבי מחב"ד (ליקוטי שיחות כ"א פר תרומה) שמאחר ונתגלה לנו כתב ידו של הרמב"ם, אם כן נודע לנו שהמסורת המקובלת על קני המנורה בעיגול – בטעות מקורה... ושמן הראוי לשנות את מנורת נרות חנוכה ולעשותה שאף היא תהיה מעין מנורת המקדש... באלכסון.
הפולמוס האם הקנים במנורה היו עגולים או שמא אלכסוניים עדיין בשיאו, וכמו רבים מדברי ימיו של עם ישראל שלא יתבררו כהלכתם עד יבוא משיח צדקנו ויבנה מקדשנו.
וכמו שנכתב במקורותינו בילקוט שמעוני (ישעיהו ס רמז תצ"ט): "עשינו לך מנורה בימי משה, וכבתה, עשינו לך מנורה בימי שלמה, וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך".