מחר (שישי) יום צום עשרה בטבת, בתקווה עד אז משיח יבוא, הוא יום הקדיש הכללי לזכר נפטרים ונרצחים שיום פטירתם לא נודע ובהם קורבנות השואה. ביום זה נוהגים קרובי הנפטרים להדליק נרות נשמה ולומר "קדיש" ותפילות לעילוי נשמות הנפטרים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשנת 1949 קבעו מועצת הרבנות הראשית ומשרד הדתות שיום זה יהיה יום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה. בהחלטה זו באה לידי ביטוי ההשקפה כי חורבן יהדות אירופה הוא חלק בלתי נפרד מההרג והחורבן שפקדו את עם ישראל משחר ההיסטוריה.
בסמיכות ליום הזה, נחשפנו למיזם המרגש: "קדיש לכל קדוש" אותו ייסד דרור דוד עמוס ירוחם אשר מטרתו לדאוג שעל כל קדוש שנרצח הן במסיבה והן בכלל ביישובי הדרום במתקפת הפתע – יהיה מי שיאמר עליו קדיש.
חנוכיות האור למשפחות השכול
בשיחה עם 'כיכר השבת', מספר דרור על הרעיון שהוביל אותו לפתוח במיזם. "אני קצין בדימוס. שירתתי בצה"ל כעשרים וחמש שנה. במהלך השירות שלנו נתקלנו לצערנו במערך הנפגעים של צה"ל. הוא מלווה את המשפחות בצורה מצוינת. כל משפחה שפוגשת את השכול יש לה רב שמלווה אותה, יועצת משפחות, חלוקת ציוד ועוד. אבל באזרחות אין דבר כזה. ביטוח לאומי וחברה קדישא דואגים ליום הלוויה ואז בני המשפחה נשארים לבד. על הרקע הזה, הקמנו את המיזם שמלווה משפחות באזרחות".
הוא מספר כי אחרי שמחת תורה פנו אל הארגון שלו ממשרד הנגב והגליל כדי שיסייעו בפעילות מול משפחות השכול של האזרחים שנרצחו במלחמה. הם נענו לאתגר, ופעלו מול למעלה מ-800 משפחות.
כדוגמא, הוא מספר כי "חמישים וארבע משפחות פונו לשפיים. מדובר במשפחות שכל אחת מהן איבדה קרוב ממדרגה ראשונה. כשהם הגיעו לשם - התברר שאין להם איפה לשבת שבעה. כפר עזה שרוף ובשפיים אין מקומות נורמליים לשבת בהם שבעה. פתחנו להם מתחם אוהלים ענק והבאנו לשם כל מה שהם צריכים על מנת לשבת שבעה כראוי על יקיריהם".
"בערב חנוכה", הוא מספר, "ממש לקראת הדלקת נרות, התקשרה אלינו למשרד מישהי בוכה. היא אמרה לפקידה שהבת שלה נרצחה במסיבה. היא אם חד הורית והיא שמעה שחילקנו חנוכיות עם תמונות החללים ולא הגענו אליה. אין לה איך להדליק והיא לא יודעת מה עושים. בדקנו וראינו שאכן היא לא ברשימות שלנו. הקפצנו את הנציג שלנו מטירת הכרמל והוא הלך, יחד עם אשתו ושניים עשר ילדיו לעשות לה מסיבה עם הדלקת נר חנוכה חגיגית".
"ואיך היא שמעה עלינו?", שואל דרור ומיד עונה, "היא סיפרה לנציג שלנו שיש לה אחות בפתח תקווה שגם היא איבדה את הבן שלה במסיבה הארורה הזאת והנציג שלנו היה איתה בקשר ולכן, שהיא שמעה שבאנו אליה, היא רצתה גם שנביא לה חנוכייה כזאת".
תאר לנו, איך הייתה הפעילות לאורך המלחמה?
מיד לאחר המתקפה עלה הצורך באמירת קדיש על הנרצחים הרבים. יהודי רוצה להיות יהודי, הן בברית מילה והן שנפטר לו מישהו. לא משנה מה הוא עשה בחייו וכמה הוא שמר תורה ומצוות או לא, הנשמה מרגישה והיא רוצה את זה.
"למגינת לב, נגדעו משפחות ואנשים צעירים במתקפה. אומנם אצל חלקם אלו משפחות שלא מחוברת ביום יום אבל הן כן רוצות את הקדיש הזה. הם ביקשו מהנציגים שמישהו יגיד קדיש על יקיריהם. וככה הגענו לשש מאות ושישים מתנדבים שאומרים קדיש על כל נרצח".
ומה התגובות של המשפחות למיזם הזה?
"מרגשות עד דמעות", עונה דרור, "היה לנו פעיל שהלך לנחם אצל משפחה של שוטר שנהרג ביום הראשון של הלחימה. הוא הגיע לאזכרה וראה שם מאות שוטרים ובקצה את האלמנה שהיא לא שומרת תורה ומצוות. הוא אמר לעצמו 'אומנם אני אברך והיא לא שומרת תורה ומצוות ולכאורה אין לנו שיח, אבל אני אגש אליה ואגיד 'מן השמיים תנוחמו'. הוא ביקש לקרוא לה הצידה ואמר לה את דברי הניחום. הוא קלט מהמבט שלה שהיא רוצה לשמוע מה עוד יש לו לומר ולכן הוא המשיך ואמר עוד אי אלו דברי ניחומים.
"כשסיים היא ביקשה רק בקשה אחת. היא הצביעה על היתומים הקטנים בצד ואמרה: 'הם קטנים וחשוב לי שידעו להגיד קדיש'. הוא כמובן לימד אותם ולאחר מכן הגיע אליהם בחנוכה והמשיך לשמור איתם על קשר".
דרור מספר סיפור נוסף: "מאבטח שהיה בדרכו לבית של חבר כנסת כדי לאבטח אותו – נרצח בדרך. הלכנו אליהם הביתה לנחם ומתברר שההורים גויים נוצרים והוא גר צדק שהתגייר בצבא. לקחנו את השם שלו, עלינו לקבר עם מניין אנשים ואמרנו קדיש".
וואו. מה מרגישים אחרי כזה דבר?
"זה לא קלישאה, באמת מדובר בערבות הדדית. זה באמת חסד של אמת", עונה דרור, "אין מי שיחזיר לך על זה. מדובר בנקודה הכי אמיתית לבן אדם – לנשמה שלו. לטוהר שבדבר הזה. אתה יודע שאתה עושה משהו עבורו לנצח נצחים".
לסיום אומר דרור: "שמנו לעצמנו יעד עד יום הקדיש לגייס עוד מתנדבים. כל אחד שגם ככה מתפלל ומכן להשתתף בהנצחה – לקחת שם ולהתפלל עבורו כל השנה – נשמח שיצטרף אלינו. יחד נגיד קדיש לכל קדוש".