יום ט' באב חורבן בית המקדש, הגאון הרב דוד יוסף, רבה של 'הר נוף' בשיחה מיוחדת ל'כיכר השבת'.
"אני רוצה להתמקד על מה שמספרים חז"ל בתלמוד ירושלמי על חורבן ביתר, קודם כל הגמרא מתארת שהחורבן היה נורא, אפשר לאמר שחורבן ביתר היה פשוט שואה נוראה לעם ישראל מבחינת גודל האסון, ההרג, שנהרגו בעם ישראל, זה היה אפילו יותר מחורבן בית המקדש, רבי עקיבא שנהרג על קידוש ה' זה היה לאחר חורבן ביתר.
"הגמרא מתארת את נחלי הדם שנישפכו בביתר, יש בגמרא דעות כמה הרוגים היו בביתר, המינימום זה ארבעה מיליון נהרגו, בתלמוד ירושלמי אחרי שהוא מתאר את כל החורבן, התלמוד מסיים 'ולמה חרבה? מפני שהדליקה נירות כשחרבה ירושלים' זה פשוט לא יאומן, 'הדליקו נרות כשחרבה ירושלים', לפי דברי חז"ל במדרש איכה, תושבי ביתר ותושבי ירושלים היו שונאים מאוד אלו את אלו, במיוחד בביתר הייתה קינאה גדולה בתושבי ירושלים.
"וכשבית המקדש נחרב, היום הנורא של עם ישראל, בירושלים בית המקדש נחרב ובביתר מדליקים נרות, עושים חנוכה, כל כך הייתה השינאה גדולה, לפי דברי ההיסטוריונים כשהתחיל בית המקדש להישרף ביום ט' באב, הרבה מתושבי ירושלים שראו את בית המקדש נשרף הם התחילו ליזעוק וליבכות 'בית המקדש בית המקדש', והרבה יהודים קפצו לתוך האש הם לא רצו לחיות בלי בית המקדש.
"לא רחוק משם יושבים יהודים והם רואים את השריפה הגדולה על ראש הר הבית והם שמחים, הם כל כך שנאו את תושבי ירושלים שהם שמחו, הרי גם כן אם נחשוב בהגיון כשבית המקדש נחרב ירושלים עיר הקודש נילכדה על ידי הרומאים, המשמעות היא - כיבוש ארץ ישראל, והאם בטור הם תושבי ביתר, אבל באותה שעה הם אפילו לא חשבו על זה, כל המחשבה שלהם הייתה שהמקום שאנחנו כל כך שונאים שזה ירושלים נחרב, הם עשו שמחה ביום שבית המקדש נחרב.
"למה הדבר דומה, שני נוסעים נסעו באונייה והנה פתאון האונייה התחילה לטבוע, קם אחד מהם והתחיל לרקוד, אמרו לו מה אתה שמח? והוא ענה להם עוד מעט השונא שלי ימות, עוד מעט הוא יטבע, אמרו לו אבל גם אתה תמות, אמר להם לא איכפת לי העיקר שגם הוא ימות, זה הגודל של שנאת חינם.
"שנאת חינם - המשמעות שלה שהמטרה מקדשת את האמצעים, כל האמצעים כשרים, ואדם מוכן להקריב ולהפסיד הרבה מאוד כדי לבא על סיפוקו ולהתנקם ולעשות שפטים במי שהוא שונא.
"כשאנחנו מסתכלים על המצב שלנו בימינו, קשה לומר שהשנאה הזו לא קיימת, הרי כתוב בתלמוד ירושלמי - מה יותר גרוע חורבן בית ראשון שנחרב בעוון עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים או חורבן בית שני שהיו בו הרבה תורה, תקופת התנאים, אבל הייתה בו שנאת חינם.
"בתחילה אומר הירושלמי שהשנאת חינם יותר גרועה שהרי אחרי שחרב בית ראשון תוך שבעים שנה החל בניית בית שני ואילו אחרי שחרב בית שני עדיין לא נבנה בית שלישי, זה נכתב בגמרא בתלמוד ירושלמי שנכתב מאות שנים אחרי בית שני, אבל אחר כך אומר הירושלמי שבאמת אפשר לומר שעבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות חמורים יותר אבל למה לא נבנה בית שלישי אחרי חורבן בית שני כי בעבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות שהיה בבית ראשון עם ישראל חזרו בתשובה, מה שאין כן שנאת חינם עדיין לא חזרנו בתשובה.
"המשמעות של הדברים שכל זמן שאנחנו לא נשתדל באמת לתקן את השנאת חינם חלילה לא יבנה בית שלישי, לכן כשאנחנו יושבים להתאבל היום הזה על חורבן בית המקדש יש לנו תפקיד, כל אחד ואחד צריך לחשוב אני צריך לקדם את הגאולה, ולקרב את הגאולה זה לעשות את ההיפך משנאת חינם, זה לא פשוט לאדם להתגבר על מידותיו, אבל זה עיקר יצר הרע שיש בימינו.
"יצר הרע לא בא לשכנע אותנו לחלל שבת או לאכול נבלות וטרפות, הוא בא להסית אותנו דווקא בדברים הללו של בין אדם לחבירו, ואנשים מחפשים למצוא להם היתר שזה מותר על פי ההלכה, ולפעמים מוצאים אפילו שזה בדעתם מחשבה כזו שזה מצווה לעשות כך, מצווה לבייש מצווה להילחם, עוד רותמים את התורה הקדושה שלנו לדברים הרעים הללו.
"ולכן חובה קדושה על כל אחד מאתנו, להשתדל ולעשות בכל כוחו לתקן, לקבל על עצמו בכל הדברים שבין אדם לחברו, להיות מחמיר, אנשים מחפשים חומרות, להחמיר - להיות מחמיר גדול בדברים הללו, גם בדברים שהוא בטוח שהוא צודק ושהוא בטוח שזה כך, צריך לעשות את ההיפך להרבות אחווה ואהבה שלום ורעות, ונזכה בעזרת ה' לבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן".