"התחושה של הימים האלה היא תחושה מחד של צער של אבל על חורבן בית המקדש.
"כל יהודי מבין את המשמעות של חורבן בית המקדש, אבל לבוא לכאן ולמשש את האבל, לראות יהודים יושבים ומבכים על חורבן בית המקדש' על כל הגלויות שעם ישראל היה בהם, זה אחרת.
"אין ספק שזה ימים של הרבה צער, בכי ואובדן על מה שהיה וכולנו מקווים שבעז"ה בית המקדש השלישי ייבנה.
"יחד עם זה, אלה ימים שמביעים תקווה - כי כשעם ישראל בוכה סימן שהוא לא מתייאש. בעזרת השם, הוא יזכה לראות את בניין בית-המקדש.
"הגמרא מספרת על התנאים שהלכו כאן, בהר הבית, הגיעו להר הצופים וראו ביחד עם רבי עקיבא שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. הללו בוכים ורבי עקיבא מצחק.
"שאלו אותו מפני מה אתה מצחק, אמר להם מפני מה את בוכים, אמרו לו מקום של השראת השכינה ושועל יוצא מבית קודשי הקודשים, איפה שכתוב והזר הקרב יומת, פתאום שועל יוצא מבית קודשי הקודשים ואיך לא נבכה?, אמר להם רבי עקיבא לכך אני מצחק, אם נתקיימה נבואתו של אוריה תתקיים גם נבואתו של זכריה 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבי ירושלים'.
"לכאורה הסתירה הזאת מקצה לקצה, בין עמדתם של התנאים לבין התייחסותו של רבי עקיבא מעוררת שאלה: שניהם ראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. גם אם יש תקווה, גם אם בטוח בית המקדש יבנה, כולם האמינו בנבואת זכריה, האם זה קצת מקהה מהבכי, מהצער?,
"התשובה היא שרבי עקיבא צחק כי הוא ראה אותם בוכים, והוא ידע שאם יש בכי יש תקווה, אם יש בכי תתקיים נבואתו של זכרייה, כשאדם בוכה סימן שבית המקדש יבנה.
"הבכי הזה של עם ישראל בימים האלה מביא לאת האמונה והתקווה שנזכה ויקויים 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וילדים משחקים', שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ואנחנו נזכה לראות בשובה ה' ציון כשבית המקדש השלישי יבנה בתפארתו בתוכנו מתנוסס בתפארתה, כאן בהר הבית".
