ענפים, שושנים או תפוחים, מנהגי קישוט בית הכנסת

לקראת חג השבועות מוטלת על גבאי בתי הכנסת משימה כבדה וחשובה – כיצד לקשט את בית הכנסת? האם בפרחים ושושנים, או בענפי אילנות ובשמים? שמא יתלה תפוחים מתוקים או צמחים קוצניים מחודדים? מנהג קישוט בית הכנסת בשבועות הוא מן המרתקים שבמנהגים, המקורות, המדרשים והמנהגים המיוחדים ביותר בכתבה שלפניכם

|
15
| כיכר השבת |
(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

לקראת חג השבועות מוטלת על גבאי בתי הכנסת משימה כבדה וחשובה – כיצד לקשט את בית הכנסת? האם בפרחים ושושנים, או בענפי אילנות ובשמים? שמא יתלה תפוחים מתוקים או צמחים קוצניים מחודדים?

טעמים רבים נמצאו למנהג הקדום והמיוחד הזה של עיטור בתי הכנסת. אומנם, מקורו של מנהג זה באיטליה ובאשכנז, אך הוא קנה לו שביתה גם בחלק מארצות המזרח.

מקור המנהג

התיעוד הקדום ביותר לאזכור מנהג עיטור בית הכנסת מתואר בשירו של ר' עמנואל הרומי [משורר איטלקי, ה'כ"א – ה'צ"ו]: "ואני מצאתי כתוב בספר מדקדק ישן - ואען ואומר חייך בסיני נתנה התורה, והכתוב האומר והדת נתנה בשושן הבירה. רוצה לומר כי התורה נתנה האל לעם קרובו, בחדש סיון שהשושנים נמצאים בו. ולכן נתנה באותו החדש, לפאר בהן היכל הקדש".

אך המקור המוסמך הקדום ביותר אצל גדולי אשכנז פורסם כמאה שנה לאחר מכן, ובראשם המהרי"ל [ה'ק"כ – ה'קפ"ז]: "נוהגין להשטיח רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל", ובשינויים קלים נמצא הרעיון גם בספרי גדולי אשכנז אחרים מאותה התקופה.

עם התפשטות המנהג, נדרשו חכמים רבים למנהג זה ובקשו לפרש את טעמו, ודומה כי שערי הדרוש לא ננעלו.

ברומא - שושנים

משירו של ר' עמנואל הרומי ומדברי המהרי"ל הנזכרים משתמע כי מטרת הירק לרענן את בית הכנסת בריח טוב שיוסיף לשמחת החג, שהרי המכנה המשותף לעשבי בשמים ולשושנים הוא הריח הטוב. לפי זה, אין טעם בעשבים שאינם בשמים.
שנים רבות לאחר מכן, נפוץ בארצות המזרח המנהג במהרה תוך שמירה על המטרה המקורית - בישום בית הכנסת.

אך דבר זה נעשה לא בעשבי בשמים אלא בשושנים ועלי ורדים, וכפי שהעלה ר' יעקב סופר בספרו "כף החיים": "יש נוהגים בחג השבועות לפזר שושנים בבית הכנסת, ומשליכין על הספר תורה בהוצאתו מן ההיכל ובחזרתו. גם יש נוהגים ליתן מיני שושנים בעששיות, ותולין אותם בבית הכנסת כו' ויש סמך לזה [במסכת שבת] אמר רבי יהושע בן לוי מהו דכתיב "לחייו כערוגת הבושם" [שיר השירים], כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים".

מנהג זה מוזכר גם בקרב יהודי פרס שהיו קוראים לחג השבועות בשם "מודה גול" ["מועד–גול"], כלומר חג הפרחים, משום שביום זה מקשטים את השולחנות בפרחים ריחניים.

שיטת הרמ"א - עשבים

הרמ"א כתב בהגהותיו לשו"ע: "לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה". וכן כתב גם תלמידו בעל הלבוש מלכות. מתוך דבריהם נלמד, שכל עשב יפאר את בית הכנסת, בלי הכרח לריח בישום.

בספר "פרדס יוסף" מביא הר"י פאצאנאווסקי בשם ר' מרדכי בנעט: "דמכאן המנהג בשבועות לשטוח ענפי אילנות ועלים הגדלים עלי מים דבז' באדר נולד משה, ויצפנו ג' ירחים ותשם בסוף על שפת היאור הוא בשבועות". בספר המטעמים לר' יצחק ליפשיץ הוסיף: "עוד טעם העשבים הללו המה הגדילים על סוף אצל הנהר לרמז שבאותו יום השליכו למשה לסוף וניצול בזכות התורה".

אילנות - נגד חוק העמים

המנהג להעמיד אילנות ולא עשבים ושושנים, נמצא לראשונה בדברי המגן אברהם: "נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים כו' ונראה לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם". ומובא בסידור בית יעקב ליעב"ץ: "גם נוהגים להעמיד ענפי אילנות", ובשו"ת אהל אברהם לר' אברהם כהן קרפעלס: "בכל מקום בחג השבועות, להעמיד בבית הכנסת ענפים ואילנות קטנים".

יש להעיר כי התנגדותו המפורסמת של הגר"א הייתה דווקא נגד העמדת אילנות בבית הכנסת, ולא עשבים או שושנים, "משום שעכשיו חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם".

מנהג מפליא - עלי שיח קוצני

מנהג מפליא בטיבו נהגו יהודי לוב - לפני חג השבועות מכינים עלים קטנטנים של שיח בעל קוצים, זכר לסנה שעליו נתגלה כבוד ה' למשה רבנו במדבר, ובבוקרו של החג נוהגים ליתן לכל ילד שבעה עלים כאלה, אותם הוא בולע עם מים הנשאבים מבאר מים חיים, וזה היה להם סגולה ללימוד תורה. ומקור מנהגם הוא, מדברי רב יוסף שכתב "לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב"ה על ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני. והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה".

כלומר, מידת הענווה היא תנאי הכרחי להשראת השכינה, ובאה לידי ביטוי בבחירת הסנה והר סיני. מקור נוסף, מדברי ר' יעקב בעל הטורים בפירושו לתורה שציין: "כתב הרמב"ן, חורב הוא מקום הסובב הר סיני ששם ישבו ישראל בשנה ההיא כו' ואפשר שהמדבר וגם ההר נקראים סיני, כי שם אילני הסנה רבים".

תפוחים - זורקים, ללא חשש בל תשחית

מנהג אחר מוזכר בהוספות רבי דוד ברבי אהרן הסבעוני, לסידור תפילה של רבינו מימון אבי הרמב"ם: "ומכלל המנהגים ההם, התפוחים שמשליכים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותם התינוקות, וכן מנהגנו בדרעא להשליך החתן על הכלה התפוחים בשבועות".

פירות, קוצים, בשמים או פרחים, בסופו של דבר, ייגש גבאי בית הכנסת למלאכת הקודש – יקשט ויעטיר את ההיכל ואת הארון באופן ש"כל המוסיף הרי זה משובח" בצורה ייחודית ומקורית, כיד ה' הטובה עליו.

חג ביכורים שמח!!

הכתבה הייתה מעניינת?

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
תוכן שאסור לפספס

15 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

3
לא שמעתי על זה אף פעם חידוש מענין..."ומכלל המנהגים ההם, התפוחים שמשליכים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותם התינוקות, וכן מנהגנו בדרעא להשליך החתן על הכלה התפוחים בשבועות".
2
רציתי להוסיף שלאידך גיסא בחסידות חב"ד לא נהגו במנהג זה של העמדת אילנות ועשבים. הטעם המובא לכך הוא לא מצד חשש הגר"א וכו' אלא מצד טעם שמתבטא בהרבה הנהגות בחב"ד והוא שתורת חב"ד מחנכת לא להדר בדברים החיצוניים וביופי חיצוני אלא בהידור המצווה עצמה. דבר זה נעשה משום שלעיתים ההתעסקות ביופי חיצוני בא על חשבו
1
בחסידות גור לומדים שהיופי החיצוני משפיע על היופי הפנימי
תוכן שאסור לפספס

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
עכשיו בכותרות