לפני שבועות ספורים, כאבה אחת השכונות המרכזיות בבני-ברק את פטירתו של אחד מחשובי התושבים בשכונה, שנלקח בעודו צעיר בימיו לבית עולמו.
המנוח, היה אברך חשוב שעסק יומם ולילה בלימוד התורה ובמסירת שיעורים, נפטר לאחר חודשים ספורים בהם לקה במחלה קשה ואכזרית.
ביום ה'שלושים' לפטירתו, ארגנו בשכונה עצרת מספד ענקית לעילוי נשמתו. גדולי הרבנים הוזמנו, והציבור התעורר בתשובה וקיבל על עצמו קבלות שונות לזכותו של הנפטר.
בלילה, לאחר עצרת המספד, אחד משכניו של הנפטר, שאף היה ממארגני העצרת המיוחדת לזכרו, עלה על יצועו והנה בחלומו הוא רואה את השכן שנפטר, פוגש אותו ברחוב, לוחץ את ידו ודורש בשלומו.
לאחר-מכן, הוא רואה כי הנפטר ממשיך לעבר בית הכנסת השכונתי - במקום בו התקיימה עצרת המספד, ומשוחח עם מספר אנשים, תושבי השכונה.
השכן, התעורר בפחד גדול, ותהה לפשרו של החלום. בבוקר, מיד לאחר תפילת 'שחרית', פנה לרב השכונה ורב בית הכנסת וסיפר לו את דבר החלום.
רב השכונה, מיהר למעונו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן, וסיפר לו את דבר החלום המסעיר, ותהה לפשר העובדה שרק לאחר קיום העצרת הגיע הנפטר בחלום.
מרן ראש הישיבה, השיב ואמר: "הרי תחיית המתים זה דבר טוב, אם-כן, זה שהוא נראה חי ומהלך זה סימן שיהיה טובה וברכה למשפחתו ולכל שכניו ומכריו".
תושבי השכונה קיבלו בשמחה את דבריו של ראש הישיבה, והבטיחו להתמיד בקבלות שקיבלו לעילוי נשמת הנפטר.