סכנה חמורה לשתות מים, על-פי מנהג הקדמונים

התקופה היא מילה נרדפת לעונת השנה, כשחילקו את לוח השנה לארבע תקופות: תקופת ניסן (אביב), תקופת תמוז (קיץ), תקופת תשרי (סתיו) ותקופת טבת (חורף).

הרמ"א בשולחן ערוך פוסק "ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות."

בילקוט יוסף הביא להלכה, ש"יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות."

"והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך." וכן כתב ה"בן איש חי".

מנגד בקהילות האשכנזים, לא נהגו בדורות האחרונים את המנהג. בקיצור שולחן ערוך הביא שנוהגים להניח ברזל על המשקים והמאכלים בכל התקופה, ואפילו לא הזכיר את האיסור.

הסיבה לכך היא ככל הנראה מהסייג, שאם מניחים ברזל בתוך המים בשעת התקופה, אין סכנה בשתייתם. מכיוון שבאירופה המים היו מגיעים בצינורות, נמצא הפתרון לשתיית המים גם בתקופה.

המים הופכים לדם

מקור המנהג מעורפל, אך כבר בתקופת הגאונים (לפני יותר מאלף ומאתיים שנה) הם נשאלו עליו ופסקו לאסור: "ששאלתם על מה שנהגו העם להזכר בשעת התקופה שלא לשתות מים אע"פ שלא ידענו טעם צריכין אנו לחוש שלא על חנם פשט מנהג זה בישראל."

בהמשך מסבירים הגאונים "ויש אומרים לפי שבכל אחת ואחת מארבע תקופות מלאכים ממונים עליהן ובעוד שמתחלפים מלאכים אחרים יתכן שיצא נזק לשום אדם כמו מלך בשר ודם שמת ואח"כ מקימים מלך אחר תחתיו ואינם יודעים הבריות אם יהיה טוב רע."

"ויש אומרים שהוא משום סימנא בעלמא לפי שאינם רוצים להתחיל בראש התקופה במים שהוא דבר הקל. ודמיון לזה מה שאמר דוד הע"ה והורדתם אותו אל גיחון כלומר שתמשך מלכותו אף כאן בעבור שהיא תחלת התקופה עשו זה המנהג."

ר´ דוד אבודרהם מביא טעם למנהג, לפי שבכל אחת מהתקופות הפכו המים לדם: ביאור הפכו המים לדם, בעקידת יצחק טפטפה טיפת דמו של יצחק והתערבבה במי העולם וכן שחיטת בת יפתח וחטא מי מריבה.

בהמשך דבריו הוא אומר כי המנהג בא להחזיר את העם בתשובה: הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם שיראו מהשם ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו כדי שיצילם השם מד´ תקופות כי ידוע ידענו כי כל דברי חכמים אמת כאשר הם במשמעם או יש להם סוד סתום כאשר רמזתי מקצת סודם".

האם בימינו המנהג חל?

כתבנו למעלה שהאשכנזים בדורות האחרונים לא הקפידו על המנהג ואילו הספרדים עדיין שמרו עליו.

ר´ חלפון הכהן, מחכמי ג´רבה נשאל האם גם ילדים זקנים וחולים חייבים להזהר משתיית המים בשעת התקופה. בשו"ת שואל ונשאל השיב כי יש מספר אפשרויות לשתיית המים:

1. להרתיח את המים, משום שאין חשש במים מבושלים. 2. להוסיף להם מעט מיץ כך שלא יהיו צלולים. 3. לשים אותם בתוך כלי ברזל, שמפיג את הסכנה שבמים. 4. לסגור את המים בחותם.

לפי כל התשובות האלה, נראה שבימינו ניתן למצוא פתרון לשתיית המים, גם ביום חם שכזה.

כל המים שנמצאים בברזים נוגעים בברזל ולכן במים חדשים שיוצאים מהברז אין בעיה. אפשרות שנייה היא שתיית מים מינרלים מבקבוק חדש, שהרי בקבוק חתום אין בגזירה. אפשר להוסיף מעט תרכיז, יין או אפילו תה למים, כך שלא יהיו צלולים. והאפשרות האחרונה היא להרתיח את המים לפני השתייה.

עוד מוסיף הרב כלפון הכהן, כי לאחר תום התקופה, אפשר לשתות מהמים שהיו אסורים וכך נהגו בארץ ישראל, בטורקיה ובצפון אפריקה ורק בארצות אשכנז החמירו לשפוך את כל המים שהיו מגולים או לא רתוחים.