רב נשא גיורת שגיוריה מפוקפקים ומת בליל החתונה

הרחוב כמרקחה, אחרי שאחד מחברי בית הדין הגדול, שמוערך בעיני רבים כגדול הדור, לא שעה לפסקי ההלכה של חבריו פוסקי הדור ונשא גיורת שלדעת רבים גיוריה לא היו לפי ההלכה.

"הגיור לא תקף והיא אינה יהודיה" אמר אחד מחברי בית הדין שלא רצה להזדהות, "אנחנו מצרים על כך שחברנו עשה דין לעצמו ונשא גויה גמורה." לדבריו, בית הדין הגדול יתכנס כדי להוציא מקרבו את אותו "בעל הגויה".

ברחוב החרדי כבר התארגנו להפגנות ומחאות מול ביתו של אותו רב. "מה שהיה אצל עמרם בלוי, יתגמד לעומת מה שנעשה לו" אמר קמב"ץ העדה החרדית. הפשקווילים כבר הודפסו, פחי הזבל כבר הועמדו מול הבית מוכנים להידלק.

נפטר באותו לילה

אם חשבתם שהסיפור מגיע לשיאו, כעת מתברר שאותו גדול, לא הספיק לממש את נישואיו למשך זמן רב, כי כבר למחרת חתונתו, הוא נפטר במפתיע, משאיר את אשתו הטריה אלמנה.

"ברוך המקום שהרגו" אמרו גורמים שלא רצו להזדהות, "אתה לא יכול להתריס כנגד פוסקי הדור ולצאת מכך בשלום. החילול ה´ שבנישואין הללו עלו לו בחיים".

לעומת התוקפים, מסרו מקורבי הרב, כי הוא החזיק בידיו פסקי הלכה המאשרים לו לשאת את הגיורת, והוא עדיף לשאת אותה מאשר להניח לה להזרק לרחוב. "היא הייתה נשואה לאחד מקרובי משפחתו, והוא דאג לה" הם אמרו.

הסיפור הזה לא התרחש השבוע, אלא לפני כמה וכמה חגי שבועות. כעת ניתן לחשוף כי שמו של גדול הדור היה בועז (והחבר´ה כינו אותו איבצן) והגיורת שמה רות.

מהבן שנולד להם מהלילה היחיד שהיו ביחד, נולד נכד ששמו דוד, שידוע יותר בשם דוד המלך.

מן הסתם, הסיפור הזה פרנס הרבה עיתונים ושבועונים בעבר, כי גם אחרי שנים רבות, עדיין אמרו על דוד המלך שהוא פסול לבוא בקהל מפני שסבתו מואבית, שגיוריה מפוקפקים.

להזהר בכבוד חכמים

הלקח הנלמד מכל הפרשה, שכאשר באים לבקר תלמידי חכמים ורבנים, לא צריך לעשות את זה בצורה פופוליסטית.

לפני שמבזים רב על פסיקה שלו, יש לבדוק היטב מדוע הוא פסק כך, מהם מקורותיו, האם עשה זאת לכתחילה או בדיעבד לכלל הציבור או רק ליחידים. פסילה על הסף של רב, ובפרט בגלל שיקולים לא ענייניים – הוא ציוני, הוא ספרדי, הוא מתון, הוא קיצוני, הבן שלו חזר בשאלה – היא לא הלכתית ולא קבילה.

דווקא במעשה כאן, התברר שבועז הוא שצדק, ופסיקתו הייתה הנכונה, אם כי הוסתרה מהציבור (מסיבות מסוימות) ונחשפה רק בימי נינו 70-80 שנה לאחר מכן.

על פניו מקרה כזה הוא מקרה קלאסי להוצאת שם רע על בועז, הייתה כאן עבירה כביכול על דברי הפוסקים, ועונש מיידי עוד באותו לילה. כל הנתונים מצדיקים יחס מזלזל ונלעג לבעז. אף על פי כן התברר כי אותם הלועגים טעו.

אנחנו ממשיכי דרכו של בועז, עובד, ישי ודוד המלך ולא את דרכו של דואג האדומי או חברי הסנהדרין שהיו בזמנם, שאפילו את שמותיהם אנחנו לא מכירים מרוב שנשכחו במהלך השנים.

==

על המחלוקת ההלכתית לגבי גיוריה של רות ניתן לעיין בתלמוד הבבלי יבמות עו,ב ובמדרש רות זוטא פרשה ד,יג.

(המאמר פורסם באתר סרוגים)