ט"ו בשבט מגיע: מה אתם יודעים עליו?

האזכור הראשון לט"ו בשבט נמצא במשנה, במסכת ראש השנה (א,א) בה נאמר: "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמשה עשר בו."

במחזור השנים, מפרישים מן הגידולים החקלאיים תרומות ומעשרות. במחזוריות של שבע שנים, מפרישים בשנים א,ב,ד,ה - "מעשר שני" אותו אוכלים בירושלים. ובשנים ג,ו מפרישים "מעשר עני" אותו נותנים לעניים.

ההלכה נפסקה כבית הלל ולכן היום החמשה עשר של חודש שבט, הוא היום הקובע את שנת המעשר.פירות שחנטו (התחיל לצאת הפרי מן הפרח), לפני ט"ו בשבט, שייכים לשנה הקודמת, פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה הבאה.

סדר ליל ט"ו בשבט

במשך השנים שעם ישראל היה בגלות, לא הייתה משמעות מיוחדת ליום ט"ו בשבט. הזכר היחיד לכך היותו יום מיוחד, הוא פסיקתו של ר´ יוסף קארו בשולחן ערוך, שאין אומרים ביום זה תחנון ואין מתענים בו.

בזמן המקובלים בצפת, החלו להנהיג מחדש מסורת שכנראה יסודה בימי הגאונים, של אכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל בליל ט"ו בשבט.

במשך הדורות שלאחר מכן הלך והתקבע מנהג, בו אוכלים בליל ט"ו בשבט פירות משלושה סוגים: פירות שאוכלים אותם בשלמותם, פירות שאוכלים רק את תוכם ופירות שאוכלים רק את קליפתם. בנוסף ישנו מנהג לשתות ארבע כוסות יין: כוס יין לבן, כוס יין לבן עם מעט אדום, כוס יין אדום עם מעט לבן וכוס יין אדום.

לאכילת הפירות מוסיפים אמירת פסוקים, מדרשים וקטעים מן התלמוד בשבח ארץ ישראל. ויש הקוראים מתוך "סדר ליל ט"ו בשבט" בספר "פרי עץ הדר".

בספרים הקדושים מובא כי ט"ו בשבט הוא זמן טוב להתפלל בו על מציאת אתרוג יפה לחג הסוכות הבא.

מנהג הנטיעות בט"ו בשבט

מנהג הנטיעות ביום ט"ו בשבט, הוא מנהג שהתחדש לפני כמאה ועשרים שנה, עם תחילת העלייה לארץ ישראל.

בשנת תר"ן (1890) יצא זאב יעבץ עם תלמידיו לנטוע עצים באזור זכרון יעקב, ובכך התחיל את מנהג הנטיעות בט"ו בשבט. שמונה עשרה שנה לאחר מכן קבעה הסתדרות המורים, את יום ט"ו בשבט כחג הנטיעות, בו יוצאים תלמידים מדי שנה לנטוע עצים ביערות הקרן הקיימת.