כתב הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
בכל יום? יש כאן שאלה מרתקת שכדאי לשים עליה את הדעת.
אם מישהו אומר הריני נזיר עד שיבוא בן דוד (משיח) – יהיה אסור לו מעתה ועד יום למחרת ביאת משיח לשתות יין. זאת כיוון שמשיח יכול לבוא בכל יום. ממילא חלים עליו כל דיני הנזירות.
אבל, מה קורה כאשר מישהו נודר בשבת שהוא נזיר?
ידוע שאין אליהו בא בערבי שבתות ובשבתות מפני הטורח. כיוון שאליהו הנביא לא רוצה להטריח את עם ישראל בהכנות לשבת ובשבת עצמה – ידוע שמשיח לא יבוא בשבת. אם כן, מה קורה אם מישהו אמר בשבת שהוא מקבל על עצמו להיות נזיר שיבוא משיח? האם חלים עליו הדינים או בגלל שמשיח לא בא בשבת הנדר שלו לא חל?
הגמרא בעירובין דנה בשאלה המהותית הזאת ועונה שבאותה שבת לא חלה עליו הנזירות אך משבת הבאה ואילך כן.
הנימוק: כאשר יש ספק בדיני נזירות – מקלים. באותה שבת יש לנו ספק אם משיח יבוא או לא (הרי אנחנו לא יודעים באמת מתי הוא יבוא) ולכן – באותה שבת לא חלים עליו דיני נזירות, אבל משבת הבאה – בגלל שביום חול הוא כבר מתחייב בכל דיני הנזירות – הוא יהיה חייב לקיים את כל דיני הנזירות גם בשבתות הבאות ואילך עד למחרת ביאת משיח.
שימו לב לפרט מעניין. יוצא איפה, שיש סיכוי שמשיח יבוא בשבת. עובדה שהגמרא מקילה על הנזיר כי היא לא בטוחה במאה אחוז שמשיח לא בא בשבת.
ומה שכתוב ברמב"ם הוא לא ספק הלכתי אלא ספק מהותי מתי יבוא משיח – ללא השלכות להלכה.
מוסיף על כך הרבי מליובאוויטש רעיון מתוק מדבש: כאשר יבוא אליהו הנביא הוא יפתור לנו את כל הספקות (תשב"י יתרץ..) ואחרי שאליהו הנביא יגיע הוא כבר יפשט לנו את כל הספקות ומשיח יכול לבוא בכל עת ובכל שעה.
הוסיף הרבי עוד משפט חשוב שראוי לסיים אתו את המאמר הזה: "אחרי שנים של גלות קשה אין ספק שאף יהודי לא יתרעם לשמוע את בשורת הגאולה, גם בערב שבת".
שיבוא משיח – היום!