בספר אור דניאל, כתב המחבר הרב דניאל אוחיון סיפור מדהים. הבאנו אותו כלשונו של המחבר.
בדידי הווא עובדא:
ביום שישי אחה"צ הגיעה אישה הגרה סמוך למקום מגורינו וביקשה שאגש לכיתה כדי לדבר עם בתה בת ה -18שעומדת רח"ל להינשא לערבי. ברגע הראשון החלטתי שזה לא בשבילי מה פתאום להכניס את ראשי בעניינים הקשורים לערבים, אין לי מושג איך מטפלים בכך, ומה כבר אני יכול לעשות.
מה גם כשהגעתי לבית המשפחה האם שפתחה את הדלת אמרה לי "הבחור הערבי עדיין כאן תשתדל להגיע עוד שעתיים אני אשלח אותו מכאן". ניצלתי את הזמן לחלק מצרכים לנזקקים, ואכן לקראת השעה 17:00, הגעתי שוב למשפחה כשעה לפני כניסת השבת.
האם שהייתה מיוסרת ושכורה סיפרה לי בכאב לב כי בתה בהריון, והיא עומדת בקרוב לעזוב את הבית עם הבחור הערבי. אודה שמעולם לא נתתי דעתי לבעיות מהסוג הזה, והתלבטתי כיצד עלי לנהוג. במקרה זה הבעיה מורכבת מאוד: בחורה בהריון, בחור ערבי, תסבוכת לא קלה.
אציין כי המדובר בבחורה עדינת נפש, ביישנית, ואף לבושה היה בצניעות.
הבחורה טענה באוזניי שהיא אוהבת את הבחור ורוצה להתחתן איתו. לשאלתי "האם את יודעת שהיום את מלכה ויום לאחר החתונה את תהיי שפחה, כולל מהלומות ועינויים שילוו את כל חייך?".
תשובתה הפתיעה אותי "אני אוהבת אותו".
הצצה כמחוגי השעון הראתה על השעה ´חצי שעה לפני כניסת השבת´ וכי חייבים לסיים את השיחה.
לפתע הבזיק במוחי רעיון: "אולי את מוכנה להתארח השבת בביתנו, תוכלי לשוחח על העניין עם אשתי, וכך תוכלי בנחת לחשוב שוב על הדבר?".
"אני מוכנה בתנאי שגם אחותי הגדולה תצטרף אלי, רק כדאי שתדע שגם היא יוצאת עם בחור ערבי...".
הייתי בהלם. שתי אחיות עומדות להינשא לערבים, שני עולמות, שני בתים שיקימו עוד צאצאים לבעלים ערבים שיתכן שעוד יהפכו למחבלים.
ברם ידעתי בסתר לבי שלשבת יש כוח ועוצמה שאין אנו יכולים להבין. לא איבדתי עשתונותי ואמרתי לשתיהן "בואו והזדרזו!".
מסרתי להם את כתובתי וביקשתי שתגענה לפני שבת, ואכן שתי האחיות הגיעו, ובשבת דיברנו על ליבן וניסינו ככל יכולתנו להסביר להן את חומרת מעשיהן.
לאחות הצעירה שהייתה בהריון הצענו לנסוע למשפחה בנתניה ולנתק כל קשר עם הבחור ואף לא להצטייד בטלפון נייד.
הבחור הערבי קיבל את ההודעה במוצ"ש על רצונה לחשוב שוב על הנושא, תיכף ומיד דרש ממנה בתוקף לבצע הפלה. כל ניסיונותינו למנוע זאת עלו בתוהו, ואכן ביום ראשון בוצעה ההפלה.
למחרת נסעה הבחורה למשפחה בנתניה על מנת להפרידה מהבחור. בשיחתנו עימה אצל המשפחה נעשה רושם שהיא דווקא מרוצה מהמצב החדש, והיא אף לא יצרה מאז שום קשר עם הבחור הערבי.
לאחר מספר שבועות נכנסה הבחורה למדרשיה לבנות בירושלים, ומאז כבר לא ידענו מה עלה בגורלה.
והנה לאחר ארבעה חודשים הגיעה לביתנו הזמנה לחתונה, הסתכלנו בשמות בני הזוג וההורים אך לא זיהיתי מי הם המזמינים.
התקשרתי למשפחה שביקשה אישור השתתפות, ומיד התברר לי כי מדובר באותה בחורה צעירה ששוחחנו איתה לפני ארבעה חודשים.
אודה כי התרגשות יתרה אחזה בי כשנודע לי שאותה בחורה שעמדה לא מזמן להינשא לבחור ערבי, עומדת גם הפעם להינשא, אך ל... אברך.
ברגע הראשון עדיין לא קלטתי את המשמעות: הבחורה שעמדה להינשא לערבי נישאת ב"ה לאברך!
בחתונות רבות השתתפתי, ותמיד השתדלתי להגיע לאירוע, אך הפעם ממש חיכיתי ליום החופה שיגיע, ואכן היום המיוחל הגיע.
נסעתי עם רעייתי לאולם, וברקע אני שומע את צלילי התזמורת החסידית מתנגנת לה במלוא עוצמתה. אני רואה תחת החופה את הזוג המאושר, אני מביט בהם ו...בוכה ובוכה ובוכה...
אמרתי לעצמי "ריבונו של עולם, יתכן שכאן הייתה יכולה להיות חופה בסגנון אחר, עם תזמורת ערבית וקהל ערבי. ואחרי מאה ועשרים שנה היו דנים אותי בשמים: דע לך שמוחמד ופייסל נולדו בגללך! בגללי?! וכי מה הקשר? ואז היו מראים לי את המפגש עם המשפחה והפעולה שנעשתה על מנת למנוע את רוע הגזירה. ואז הייתי מבין שאכן בגלל שלא ניסיתי לעשות את חלקי בעניין גרמתי לחתונה ולהולדת ילדים לבעל ערבי!".