כשהיה הבעל שם טוב הקדוש קרוב להתגלותו, נזדמן אחד מתלמידי הרב מורנו רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב הקדוש, בדרכו לנסוע להרב מורנו רבי גרשון, ביום שלישי היה אצל הבעל שם טוב הקדוש, וקיבל אותו בכבוד גדול.
ואחר האכילה אמר: ישראל, תכין לי הסוסים שאסע מיד! וכן עשה, קשר הסוסים בעגלה.
ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש: מה היה אם היה מעלתו שובת כאן? ויהיה לצחוק בעיניו.
ואותו אחד נסע משם דרך חצי פרסה, נשבר אצלו אופן אחד, וחזר לשם ונטל האופן ונסע לדרכו.
ובפעם שניה נשבר לו דבר אחר, עד שנתעכב בזה גם יום רביעי ויום חמישי וגם ביום שישי היו סיבות רבות שעיכבוהו, עד שהוכרח לשבות שם בכפר, והיה מצטער מאוד על זה, כי מה יעשה בכאן עם הכפרי.
ושבת שם אצל הבעל שם טוב הקדוש, בתוך כך ראה והנה אשת הבעל שם טוב הקדוש עושה שתים עשרה חלות, ויתפלא מאוד.
ויאמר לאשתו: למה לך שתים-עשרה חלות?
והשיבה לו: אם בעלי עם הארץ, מה בכך? אדם כשר הוא! וכאשר ראיתי אחי עושה קידוש על שתים עשרה חלות, אני עושה לבעלי גם כן.
וישאל אותה אם יש אצלם מרחץ, ותאמר לו: יש, וגם בית הטבילה.
ויאמר: למה לכם בית הטבילה? ותאמר לו: בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקווה.
ועם כל זה האורח היה מצטער מאוד על עיכובו שם.
והנה הגיע העת להתפלל מנחה. ויאמר לאשת הבעל שם טוב הקדוש:
איה בעלך? ותאמר: הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר.
והתפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב, ועדיין לא בא הבעל שם טוב הקדוש, כי הוא התפלל בבית התבודדותו.
ויהי כאשר בא לבית, שינה טעמו ולבושו ודיבורו, ויאמר: שבתא טבא! ויאמר לאורח: ראה, אני אמרתי שתשבות בכאן, וכן הווה.
ועמד הבעל שם טוב הקדוש אל הכותל להראות את עצמו שהוא מתפלל. אחרי זה אמר הבעל שם טוב הקדוש אל ליבו: יעשה קידוש בעצמו כדרכו בדבקות נפלאה - יראה ויבין האמת, לכן: כיבד את האורח שיעשה קדוש.
וישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפרי, אשתו ישבה אצלו, ואכלו את סעודת הלילה בשמחה וטוב לב.
אבל האורח, אינו יכול להסיר צערו מליבו. ויאמר הבעל שם טוב הקדוש אליו: רבי, אמור לנו דברי תורה!
ואז היה פרשת שמות, וסיפר לו כל מעשה מגלות מצרים ביד פרעה כפשוטו. והציע הבעל שם טוב הקדוש לאורח את המיטה אצל השולחן.
ויהי בחצי הלילה, וייקץ האורח, וירא - והנה אש גדולה בוערת על התנור, וירץ אל התנור, כי היה סבור שבערו העצים שעל התנור.
וירא והנה אור גדול, ונדחף לאחוריו ויתעלף, והעירו אותו. ויאמר הבעל שם טוב הקדוש: לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית!
ויהי לפלא בעיניו.
ויהי בבוקר, וילך לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו.
ובבואו לביתו היה שמח וטוב לב בנשיאת ראש, והלך בביתו אנה ואנה וזימר "אסדר לסעודתא", ועשה קידושא רבא כדרכו בדבקות נפלאה.
ובתוך הסעודה, ביקש את האורח שיאמר דברי תורה, ולא היה יודע מה שיאמר לפניו, כי היה כמעט כמבולבל, ואמר לפניו מאמר עם פשט.
והשיב הבעל שם טוב: אני שמעתי פירוש אחר על זה המאמר.
ואחר הסעודה הלך לבית התבודדותו.
ואחר המנחה בא בהתגלות, ואמר דברי תורה רזין דאורייתא, אשר לא שמעתן אוזן מעולם. והתפללו מעריב ועשו הבדלה כדרכו.
אחרי זה גזר עליו שיסע לרב מורנו גיסו רבי גרשון מקיטובר ולא יגלה זאת, כי אם שילך לכת החסידים הגדולים אשר היו בעיר, וגם לרב דקהילה, ויאמר בזו הלשון:
הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם, מהראוי שתלכו אחריו להביאו העיר.
וכששמעו הדברים האלה כל החסידים וגם הרב, נגמר בדעת כולם, כי הבעל שם טוב הקדוש הוא זה האיש, ונזכרו על כל הפליאות שהיה להם עליו, שעתה הכל טוב וישר.
והלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו שיבוא העיר.
והבעל שם טוב הקדוש ראה מקודם, ונסע לעיר והם יצאו לקראתו.
וכשפגעו זה בזה, ירדו כולם למקום אחד, ועשו ביער - כיסא מענפי אילנות והושיבוהו עליהם, וקיבלו אותו לרב עליהם, והבעל שם טוב אמר לפניהם דברי תורה.
- - -
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
האדם יכול לקבל שכר על כל - פעולה גשמית:
אומר הבעל שם טוב הקדוש "יששכר חמור גרם" – 'יש שכר' לאדם.
ע"י 'חמור' - כל פעולה גשמית של ה'חומר':
'גרם' – גורמת לאדם לקבל שכר רב.
וזהו: 'יששכר חמור גרם' – יש שכר שהחומר גורם.
כל פעולה גשמית שהאדם עושה, כגון: אכילה ושתיה - שהם דברי 'חומר' הם גורמים לאדם לקבל שכר, שהאדם חומד ומתאווה, ויכול להעלות את כל מעשיו לקדושה.
כיצד? ע"י שאתה מעלה את הניצוץ הקדוש שיש באותו הדבר הגשמי, הניצוץ שהיה: "רובץ בין המשפתים' שהוא בין היסודות והשפלות (אור הגנוז לצדיקים, פר' ויחי).
כאשר האדם חומד ומתאווה, אך משבר את החומריות שלו, את תאוותו, הוא 'גרם' – גורם לכך שיקבל - שכר גדול (ה'נועם אלימלך').
אומר על זה הזוהר הקדוש: 'יששכר' – יש שכר לפעולתך (ח"א, קנ"ח).
השכר הוא על כל תנועה, ואפילו - הכי קטנה:
"כל תנועה ותנועה, שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו, ופונה לה' יתברך – היא גדולה ויקרה מאוד מאוד, ואפילו נקודה קטנה מאוד".
מה גורם ניתוק קטן מהגשמיות?
"שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה: כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים".
מדוע הקב"ה ברא את העולם הזה, והוריד את נשמתנו לעולם?
כל נשמות ישראל היו מתחת כיסא הכבוד, ונהנו מזיו השכינה, ואז, לא היה לאדם יצריים. מדוע הקב"ה החליט להוריד את הנשמה לעולם הגשמי?
'נהמא דכיסופא' - אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה ראה שאנו מתביישים 'נהמא דכיסופא'– להנות מזיו השכינה בחינם, לקבל 'לחם בושה' ללא עמל וטורח.
השכר לאדם דווקא ע"י עבודת החומר: הקב"ה קבע שנרד לעולם הזה, כדי שנוכל לקבל בעולם הבא את שכרנו ביושר - לפי מעשינו, ולכן, ברא הקב"ה את העולם הגשמי עם ניסיונות, קשיים והתמודדות, כדי שנקדש בעולם הזה את מעשינו הגשמיים.
יש שכר על כל תנועה ושינוי קטן שנעשה: כשהאדם יגיע לעולם הבא, הוא יקבל את שכרו ביושר לפי מעשיו, ויזכה להתענג מזיו השכינה, לא מתוך בושה, אלא, מתוך הזכויות הרבות שצבר בעולם הזה.
כל העתקה לקדושה, היא זכות שעומדת לאדם בעת צרה:
"ודע, שכל התנועות וההעתקות שאתה ניתק ונעתק בכל פעם, איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כולם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים, ובאים לעזרתך בעת הצורך, דהיינו כשיש ח"ו איזה דחק ועת צרה ח"ו".
יהי רצון שנזכה להרבות עוד ועוד זכויות, שיהיו מליצי יושר בעדנו, ויעמדו לזכותנו בשעת הצורך, אמן!