אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה.
וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחדיו, אסורים בהחלט באיסור חמור בכל ימות השנה.
והנה בשנת תשמ"ח פנה אל הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, תלמיד חכם אחד מהעיר דיל, ניו ג'רזי, שרצו אנשי מקומו לעשות ריקודים בימי בין המצרים, בטענה שלא נהגו להחמיר בזה אלא האשכנזים, ושעל ידי כך יכירו הבחורים והבחורות אלו את אלו ויבואו בקשרי שידוכין. ועם שהדבר פשוט מאד לאסור, מכל מקום הובאה השאלה לפני מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי אדם גדול דבריו נשמעים, והוא השיב בכתב, שהדבר אסור בהחלט לעשות ריקודים בימי בין המצרים, ואין חילוק בזה בין ספרדים לאשכנזים, ושכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י, הגאון רבי יוסף חיים, ועוד.
והמשיך מרן שליט"א וכתב, שכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה ומנהגי הצניעות המקודשים לשם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת, וכמבואר במשנה (סוכה נב.), אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחדיו, אסורים הם בהחלט גמור בכל ימות השנה באיסור חמור, וכמו שכתבו כמה גאונים. ומה שיש טוענים להתיר כדי שיכירו הבחורים והבחורות זה את זו ויבואו בקשרי שידוכין, זוהי טענת היצר הרע, כי הרבה שלוחים יש להקדוש ברוך הוא המזווג זיווגים.
והנה גם כעת לאחרונה אנו שומעים, בקהילות הקודש באחת מארצות הגולה, שעמדו גדולי הרבנים ותקנו שם כמה תקנות לחזוק הדת וחומות הצניעות, בפרט בשעת החופה שעומדים קהל גדול יחד, ונדרשת שם תשומת לב מיוחדת שלא יבאו חלילה לידי מכשול, וקמו כמה מראשי הקהל, מהם יהודים הנחשבים לשומרי תורה, וקראו תגר על הרבנים שמנחילים להם מנהגים כמו מנהגי איסלאם, שאינם מאפשרים לנשים ללכת ככל העולה על רוחן. ודבר זה נגרם לצערינו מתוך חוסר הבנה ביחודיותו של עם ישראל, ובקדושתו, כי על ידי חוסר הצניעות מסתלקת השכינה מישראל, ובאים לישראל צרות רעות ורבות ח"ו. ועל ידי ההבנה והשמירה על ערכי הצניעות כדת וכדין, מתרבה כבוד שמים, והקדוש ברוך הוא שמח בישראל הנזהרים בקדושה, ומשרה שכינתו עליהם. ועלינו לזכור דבר זה ולהאמין בו, ולהזהר בדברים שאמותינו ואבותינו מסרו נפשם עליהם במסירות נפש ממש, ואיככה נבא אנו מתוך שלוה, בהניח ה' לנו, ונפרוץ חומות הצניעות ככל הגויים, אין זאת אלא מעשה שטן המשכיח מאיתנו אמיתות פשוטות אלו, ומסית את הבריות לנהוג בקלות ראש ביסודות הדת.
וכל המדובר כאן הוא לענין ריקודים ומחולות לכשעצמם, אבל אם יש שם גם אשה ששרה, יש בכך איסור נוסף, וכפי שנבאר אם ירצה ה' בעתיד.
וכעין מה שגזרו חכמים שלא לעשות ריקודים ומחולות בימי בין המצרים, למדו הפוסקים בדורות האחרונים, שכמו כן נכון להחמיר שלא לשמוע מוזיקה עם כלי נגינה מטייפ וכיוצא בזה בימי בין המצרים, שהרי מזמן שנחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא לשמוע כלי שיר (כגון כינור וכדומה) אלא אם כן היא שמחה של מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, אבל לשם הנאה בלבד, אסור לשמוע כלי שיר. והיא גזירת גמורה שגזרו חכמינו ומפורשת בגמרא, כמו שהארכנו בהזדמנות אחרת. ואמנם, רבותינו הפוסקים כתבו לצדד להקל בשמיעת כלי שיר המוקלטים בקלטת וכדומה, שאין זה בכלל הגזירה שלא לשמוע כלי שיר ממש. וכן דן בזה מרן רבינו הגדול שליט"א, והעלה שמעיקר הדין מותר לשמוע כלי שיר המוקלטים על גבי קלטת, ואין בזה איסור. ואף על פי כן כתב מרן שליט"א, שבימים אלו של בין המצרים, נכון להחמיר שלא לשמוע כלי שיר גם באופן כזה. ולכן, אין להקל בשמעית מוזיקה וכדומה בימי בין המצרים, אלא אם מדובר בשירים שאינם בליווי כלי נגינה, כגון תפילות וכיוצא בזה.