עציץ הפלא
ר' חנוך טלר בספרו "ועמך כולם" מספר אודות רב בית כנסת שבאחד הימים, במהלך טיולו היומי, שמע לפתע זעקות רמות בוקעות מאחד הבתים.
הוא מיהר להתקרב למקום, ואט אט הבין שהוא נקלע ל"מלחמת עולם שלישית" בין שני בני הזוג...
הוא נקש על דלת הבית. בהתחלה איש לא שמע אותו בכלל, אך הוא לא התייאש, עד שלבסוף שמע את שקשוק המפתחות, והדלת נפתחה בפניו.
הבעל עמד שם, פניו כשל חיית טרף, בדיוק באמצע המריבה... "מה אתה רוצה?" הוא שאל בקוצר רוח.
"אני מבין שאתה ואשתך לא כל כך מסתדרים", אמר הרב, "חשבתי להציע לכם הצעה כלשהי.
ישנם צמחים רבים בעולם, ויש כאלו שבקיאים בענייני שלום בית. שמעתי על חברה חדשה שמייצרת עציצים כאלו... אתם רק צריכים לשתול את העציץ באדמה- אם הוא צומח, סימן שיש עתיד לשלום הבית שלכם, ואם הוא נובל- אין ברירה, צריכים להתגרש...".
הבעל כמעט וטרק את הדלת על פניו. "אלו שטויות" צעק בזעם, אבל דווקא האשה שכנעה אותו להסכים. "מה אכפת לך לנסות?" שאלה את בעלה.
הרב הלך וחזר כשעציץ בידו.
כשבוע לאחר מכן עבר הרב שוב ליד הבית, הוא הבחין בעציץ, עומד נבול ומיובש... מה עושים כעת? מהר הרב לחנות הפרחים הסמוכה ורכש עציץ נוסף.
שוב נקש בדלת ביתם, ושוב פתח לו הבעל, עצבני וקצר רוח. "מה עכשיו, רבי?.." הצביע בידו לעבר העציץ הנבול.
"קיבלתי מכתב מאותה חברה" הסביר הרב, "הם כתבו שפס הייצור הקודם לא היה טוב... כעת הם שלחו עציץ טוב יותר". השניים הודו לו ולקחו את העציץ החדש.
שבוע נוסף חלף, הרבי שוב מגיע לביקור. הפעם, במפתיע- שקט ושלווה בבית ומחוצה לו.
הוא נקש על הדלת. "מה קרה?", ביקש מהם לשתף אותו.
פתחה האשה וסיפרה: "לילה אחד ישבתי וחשבתי, מה עלינו לעשות באמת? אולי כדאי להתגרש? החלטתי לקום ולראות מה שלום העציץ.. רציתי להשקות אותו שלא יבול, שעדיין יישאר לנו סיכוי כלשהו.
גיששתי בבית וחיפשתי את המזלף, אבל לא מצאתי אותו... מה קרה לו? -לא הצלחתי להבין- מי לקח אותו ממקומו הקבוע?
ואז.. ראיתי אותו, מונח ליד העציץ, ואדמת העציץ רטובה... או אז הבנתי כי עוד מישהו דואג להשקות אותו אצלנו בבית... לעוד מישהו יש כאן עניין לא להתגרש...
מאותו רגע הבנו, ששנינו רוצים באמת שלום בית, ואם כך, נעשה ככל שנוכל כדי להגיע למצב המבורך הזה!... ישבנו לכוס קפה ועוגה באמצע הלילה וניהלנו שיחה ראשונה ואמיתית מעומק הלב בנסיון אמיתי וכנה לגשר סוף סוף על הפערים שהצטברו...".
הברכה של רשב"י
בשיר השירים רבה (א, לא) מובא סיפור מעשה על בני זוג מהעיר צידון, שלאחר כעשר שנות נישואים ללא ילדים באו אל רשב"י במטרה להתגרש (כמובא במסכת יבמות סד. "נשא אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה- יוציא וייתן כתובה, שמא לא זכה להיבנות ממנה").
אמר להם רשב"י: "כשם שנישאתם במאכל ובמשקה, כך תיפרדו". שמעו בקולו, עשו להם יום טוב וערכו סעודה גדולה.
במהלך הסעודה שתה הבעל יין לרוב. כטוב ליבו ביין הוא אמר לרעייתו: "קחי עימך בלכתך כל חפץ טוב שיש לך בבית וקחי אותו עימך אל בית אביך.." ומיד לאחר מכן, היין נתן בו את אותותיו והוא שקע בשינה עמוקה.
ביקשה האשה מעבדיה כי יישאו אותו במיטתו לבית אביה.
כשהתעורר, הקשה מיד הבעל: "מה לי בבית אביך?" ואילו האשה השיבה: "ולא כך אמרת לי, 'כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך'?.. אין לי בעולם חפץ טוב ממך!"
הלכו שוב לרשב"י, וכעת עמד רשב"י והתפלל עליהם ואכן כעבור זמן, נגד הסיכויים, נולדו להם ילדים.
כדי להבין את הסיפור הזה ננסה להעיר ולשאלות מספר שאלות מנחות:
א. מדוע לא התפלל עליהם רשב"י מיד, אלא רק בסוף הסיפור?
ב. מדוע ביקש רשב"י שייפרדו באותה צורה שהכירו ונישאו- במאכל ומשתה?
ג. "אין לי חפץ טוב ממך"- האם יש בכך החפצה שלילית, או חשיבה מחוץ לקופסה שיצרה תפנית בעלילה?
יעוץ נישואים בשיטת רשב"י
על פניו נראה שתפקידו של רשב"י במקרה זה היה כ"מגשר" בין בני הזוג.
וככזה, הוא אינו מתערב ומקבל בשמם החלטה או נוקט מיד בהפעלת ניסים לא קונבנציונאליים, אלא דואג ליצור ביניהם דיאלוג מכיל בצורה אופטימאלית שאולי יוביל אותם לגיבוש החלטה ותוכנית פעולה משותפת במקרה הקשה, (מחד ההלכה היא להיפרד ומאידך רשב"י לא פוסק נחרצות אלא משאיר את הדבר לשיקול דעתם ולפרידה נאותה מתוך ציפייה שמשהו אולי עתיד להשתנות).
סיבה נוספת שאולי תסביר לנו מדוע רשב"י לא התפלל על נס אצלם מלכתחילה, היא שניסים כאלו אינם מתחוללים סתם כך אלא יש להכשיר את הקרקע לקראתם, כלומר על האדם לחולל שינוי כלשהו משמעותי בעצמו בכדי להיות ראוי לנס המיוחל.
למעשה רשב"י מציע להם להיפרד במאכל ובמשקה בדיוק "כמו שנישאו" כהזמנה אולי להיזכר ברגעים היפים שהיו וחלפו עקב המתח התמידי בחייהם בשל הניסיונות העקרים להביא לעולם ילדים.
יש כאן כלי נוסף ומשמעותי להשבחת הזוגיות בעת קושי ומשבר: התמקדות ברגעים היפים שידעה הזוגיות, בנקודות האור שבבן זוג ובאושר המשותף שסיפק לנו הקשר הזה. תוך התמקדות שכזו בנקודות האור, ניתן יהיה לראות בקשיי ההווה אתגרים זוגיים שאפשר לצמוח מהם עוד. סעודת "היזכרות" שכזו משמעותה שחרור, אכילה ושתייה בצוותא וגיבוש לשיחה נעימה שמהווה תשתית לכל צמיחה זוגית.
נהיר היה לרשב"י שהשניים יגיעו לסעודה זו ממקום של השלמה ורוגע. גם הסעודה קיבלה כאן מימד רוחני ולא רק גשמי גרידא והיוותה אמצעי לפעילות רגשית תודעתית שהשפיעה ישירות על הנפשות הפועלות והובילה לרצף הסיפור הבא: גילוי רצון ונתינה מהבעל, הכרה חדשה וביטוי הערכה עז ומעצים מצד האשה נוכח התבוננותה בבעלה והגדרת רצונותיה מחדש, תגובת הבעל שחש מועצם ע"י מחווה חריגה זו,
הפנייה השנייה לרשב"י, כבר לא הייתה מתוך מטרה להתגרש כפנייה הראשונה שבסיפור. בפעם זו נשמע שהם מגיעים כבר כזוג מגובש בהחלטה נחרצת שלא להתגרש, לאחר שעברו תהליך זוגי מכונן ומשקם, ולרשב"י נותר רק להשלים את התהליך ולהתפלל עליהם לאור מצבם החדש והראוי שלא יחיו בחטא, מה שאכן מוכיח עצמו ומוביל לסוף הנכסף .
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה
להארות וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com