חג שמחת תורה בא במקביל לשמיני עצרת בסיומו של זמן שמחתנו והוא מציין את סיום סדר קריאת התורה בבתי הכנסת במשך השנה החולפת. קריאה זו היא קיום תקנה קדומה מימי משה רבינו לקרא בתורה בציבור בשני, חמישי ושבת.
איזה בתי כנסת ואיזה ציבור?
רובה של השנה שחלפה עבר עלינו בריחוק חברתי, בצמצום התקהלות ומיעוט ישיבת בתי כנסת.
חלק ניכר מפרשיות התורה קראנו בלי עולים ברחוב ולחלק מהציבור לא היה בכלל אפשרות לשמוע ולהשתתף בקריאת התורה במשך תקופה.
ובכל זאת, ואולי בעקבות זאת, עלינו לחגוג את שמחת סיום התורה באופן משונה גם כן.
חשוב להדגיש ולזכור שאין מגבלות בשמחת תורה כמו שלא היו מגבלות בשמחת החג. המגבלות הם חיצוניות ופרקטיות, השמחה האמיתית נותרת בחוזקה -בפנים.
ר' אברהם (אייבי) רוטנברג, ענק הרגש ומגדולי הזמרים, כתב לפני שנים רבות שיר על מפגש שלו עם יהודי ניצול שואה בדרך חזור מחתונה בארה"ב.
אותו יהודי סיפר לר' אברהם על חזרתו לעיר מולדתו באחת מחורבות קהילות אירופה מיד לאחר שחרורו ממחנות ההשמדה.
הם הגיעו, קומץ שרידי חרב, בתקווה למצוא משהו מוכר, לחזור ולבנות את חייהם, אבל עד מהרה הבינו שהנאצים ועוזריהם המקומיים ימ"ש לא הותירו כלום.
זה היה חול המועד סוכות כאשר הגיעו לעיר מולדתם ואותם יהודים הלכו לבדוק מה עלה בגורל בית הכנסת האהוב שאותו זכרו מילדותם. המראה שפגשו היה קשה מנשוא, החלונות מנופצים, הקישוטים והרהיטים נשדדו, ארון הקודש שבור וריק, כאב לב שאין לשער.
ובכל זאת כעבור ימים ספורים, בהגיע שמחת תורה, מצאו את עצמם שוב אותם שלדי אדם, אוד מוצל מאש נסרכים לעבר בית הכנסת, - אותו מקום שהיה המארח הראשי של שמחת החג המיוחד הזה כל השנים.
המבטים היו נבוכים כאשר נפגשו שם יהודים אלו שבקושי כבר הכירו את שארית חבריהם, את עצמם ואת בית הכנסת שלהם.
הם התאגדו לתפילה חרישית בין ההריסות ושברי הזכוכית. לא היה צריך לפתוח את ארון הקודש שדלתותיו כבר נעקרו על ידי חיות אדם, וספר תורה או כל ספר יהודי אחר כבר אין שם בין כה.
והנה אחד המתפללים שם לב לנער נמוך קומה שהסתתר בין המתפללים.
ילד יהודי! אחרי השואה האיומה שכעת עברה עלינו עוד יש דבר כזה?!
עם התרגשות גדולה ניגש היהודי לילד והכריז, "עם ישראל חי! הנה המשך העם היהודי! הנה התורה שלנו!"
הקהל הקטן נדבק מהתרגשות אותו יהודי, דמעו וצחקו, הרימו את הילד על הכתפיים ורקדו איתו סביב לבימה. מהקפה להקפה, מיד ליד עבר הילד, ספר תורה חי, מסורת התורה לא תיפסק, יש תקווה לאחריתך, כי לא תישכח מפי זרעו!
כבר הורו הרבנים על החובה להיזהר במצב השתוללות מחלת הקורונה במקומותינו.
שמחת תורה השנה תהיה שמחת תורה עם הזהירות הנדרשת לקיום חיי התורה והמשכיות עם ישראל לדורות הבאים -יחד עם הדור המבוגר, מוסרי התורה אלינו.
זוהי צו השעה, זוהי שמחת תורה אמיתית ופנימית, כי הם חיינו ואורך ימינו!