שני אנשים בעלי משקל עודף השילו ממשקלם עשרות קילו גרמים. הראשון, ניהל את אכילתו עם 'תזונה נכונה'. והשני עשה ניתוח 'קיצור קיבה' שניהל את צורת האכילה שלו - שניהם השילו ממשקלם, אך ברור שהראשון שניהל את 'התזונה' שלו, שמח יותר מחברו, ש'הניתוח' ניהל את צורת אכילתו!
ככה זה – כ'שאנחנו' מנהלים את הרצונות שלנו, אנחנו שמחים יותר, כי אנחנו ב'עצמנו' הצלחנו! אולם, כשהרצונות שלנו מנהלים אותנו, אנחנו שמחים פחות – כי זה לא 'אנחנו'!
*
העוצמה של הרצונות מפתיעה עם הדוגמא הבאה: פעם נוכחתי בשעה שהכריזו בבית הכנסת על מכירת 'המפטיר' והתחיל להתנהל משא ומתן בין שני אנשים שרצו לזכות בעליית 'המפטיר' להמשיך נחת לנשמת אביהם. הראשון הציע מאה ש"ח והשני העלה למאתיים ש"ח ושוב הראשון העלה לשלוש מאות ש"ח והשני לעומתו העלה לארבע מאות ש"ח. רב בית הכנסת לחש לראשון: 'תוותר' – וויתור, זה נחת רוח לנשמת הורים יותר מעלייה לתורה.
*
נתאר לעצמנו שבננו יכין כוס תה מתוך מטרה שיהיה לנו טוב, ללא שום טובת הנאה, כמו לקבל ממון. כמה שמחה יהיה לאבא, מכוס תה שהיא מאה אחוז הבן שלו!? הנחת שעושה הבן לאביו בעולם האמת, ממצוות שנעשים לעילוי נשמתו, זה עד כמה 'העלייה לתורה' היא מאה אחוז הבן שלו - כלומר, ללא רצונות שמנהלים אותו - כי רצונות שמנהלות אותנו, זה לא אנחנו!
אך יש אנטיביוטיקה שמשמידה את היכולות של הרצונות לנהל אותנו, יותר מעליית מפטיר לעילוי נשמת – קוראים לזה 'וויתור'. שם זה הכי 'אנחנו' – ללא רצונות שמנהלות אותנו. זו הסיבה לקיום המצוות כדי שנלמד להיות 'אנחנו' בדרך לחיים מאושרים!
*
לסיכום: אדם 'מאושר' נקרא 'מאושר', כי המעשים שלו מאושרים - על ידי הרצונות שהוא מנהל אותם! אז עד כמה אתה מאושר? אולי זה תלוי עד כמה המעשים שלך מאושרים!? נקודה למחשבה.