השבוע חלו היאהרצייט'ן של כמה מגדולי המוסר: רבי ישראל סלנטר זצ"ל מייסד תנועת המוסר, הסבא מסלבודקא זצ"ל, ורבי מרדכי שולמן זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא בבני ברק. הרי לפנינו הזדמנות מצוינת להזכיר כמה נשכחות בענינה של תנועת המוסר. כדרכי תמיד, אין אני אומר כאן דבר מדידי, ואין אני מביע כל דעה אישית בדבר זה שנחלקו בו גדולי עולם, אלא רק מספר עובדות היסטוריות ומצטט דברים מפיהם ומפי כתבם.
כולם יודעים ומכירים את המחלוקת הגדולה נגד תנועת החסידות. כולם יודעים שהיו מגדולי ישראל שיצאו נגדה בחרמות חמורות, וכולם גם יודעים שעם הזמן השתכחה המחלוקת, ועדיין איש נוהג במנהג אבותיו, חסידים ומתנגדים. אבל יש הרבה שלא יודעים, שמחלוקת דומה בחריפותה התרחשה נגד תנועת המוסר – ואולי חריפה אפילו יותר. בענין הזה זה נראה כאילו היום כולם מבינים את הצורך בתנועת המוסר, ואין מבינים למה ירצה מישהו להתנגד לה. אך האמת היא, שהמחלוקת הזו כמעט ופילגה את היכלי התורה באותם ימים.
למה ירצה מישהו להתנגד לה, על זאת לא נאריך – מחמת קוצר היריעה. אך כדי שפרק חשוב זה בהיסטוריה היהודית הישיבתית לא ישכח וישקע בתהום הנשיה, נזכיר כאן כמה דברים אודותיו בקצרה.
בקרב הרבנים שהתנגדו לתנועת המוסר באירופה ישנם שמות המקובלים בידינו כגדולי עולם. ביניהם למשל רבי חיים מוולוזי'ן זצ"ל, שאף כתב על כך שער מיוחד בספרו 'נפש החיים'; רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל; החזון איש זצ"ל ועוד. ומלבד שני גדולי עולם אלו, נמנה עוד כמה וכמה שמות של גדולי ליטא באותו הזמן שהתנגדו: ג) רבי צבי הירש רבינוביץ, בנו של רבי יצחק אלחנן. רבה של קובנא, רבי לייב שפירא. ד) רבה השני של קובנא, רבי יצחק אביגדור. ה) רבה של ינובה, רבי יהושע העשיל. ו) רבה של רוסיין, רבי אברהם שמואל. ז) רבה של בויסק, רבי מרדכי עליאשברג. ח) רבה של סלנט, רבי ישעיה. ט) המקובל רבי זלמן זאגרר, תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין. ט) רבי מאיר פיימר, בנו של רבי יוסף פיימר, רבה של סלוצק. י) רבה של זאגר, רבי צבי הירש ברוידא. יא) רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'. יב) רבה של מערטש, רבי יהודה הלוי ליפשיץ. יג) רבה של ינובה, רבי חיים סגל. יד) רבה של וועקשנה, רבי אבא יעקב הכהן ברוכוב. טו) רבה של ריטובה, רבי אברהם אהרן הכהן בורשטיין. טז) רבה של קורשאן, רבי משה שמואל שפירא. יז) רבה של קלם, רבי צבי יעקב אופנהיים. ועוד ועוד.
והנה כמה מהביטויים החריפים שפירסמו חלק מהרבנים הללו ב'גילוי דעת' שהוציאו נגד תנועת המוסר: "מתעטפת באהבת תורה ויראת שמים... לאחוז עיניים... לשבש את הדעות הישרות אשא נחלנו מאבותינו", "מוסר הבלים שהמציאו", "המתמיהים והמשניאים יראת ה'... שונאים לכל אשר לא ילך בדרכיהם ולא יחשב כמוהם", "ליבם ריק מתורה ונבוב... ופתוח אל מוסרם המזויף", "ריקי המוח, נבובי הלב".. "רבים חללים הפילה שיטתם המטופשת", "תורת מות ולא תורת חיים", "דעותיהם משובשות", "חניפי תורה", ועוד ועוד כינויים וחרמות שונים ומשונים.
הנה כי כן, למדנו לדעת על פרק חשוב זה, אשר גדולי ישראל רבים שללו את שיטת המוסר מכל וכל. וטענותיהם רלוונטיות לחלוטין גם בימינו.