יהודי עומד כעת בארצות הברית בפני גזר דין מוות. זה לא הפעם הראשונה שבה ארצות הברית מוציאה יהודים להורג.
בו' בתמוז תשי"ג הוצאו להורג בארצות הברית בני הזוג רוזנברג, על ואשה שהורשעו בריגול לטובת ברית המועצות.
מעניין לציין, כי באותו הזמן הופצו שמועות כאילו החזון איש פה לנשיא ארצות הברית וביקש ממנו שיחון אותם. החזון איש עצמו הכחיש, אך לא פרסם את ההכחשות.
כששאלוהו למה אינו מפרסם הכחשה ענה שאילו יצא בכרוז להכחיש, מיד יבואו וישאלו אותו, האם אתה תומך בהוצאתם להורג של יהודים? ואז יאלץ לומר שאינו תומך.
ואם יאמר שאינו תומך, מיד יחשדו בו שהוא תומך בקומוניסטים...
הרב זייצ'יק מספר: בארצות הברית נגזר על אדם שיוצא להורג.
שעת ההוצאה להורג נקבעה לשעה 6 בערב. אך כשהגיעה שעת ההוצאה להורג פנה לשופטים בטענה שיש לחכות עוד שעה אחת לפנ שיוצא להורג, כיון שהמשפט נעשה בחורף, ואחר כך בקיץ הקדימו את השעון בשעה אחת, ולכן יש לחכות לשעה 6 לפי השעון הקודם.
סיים הרב זיצ'יק: מה הרוויח אותו אדם? שעה אחת בכלא, שעה שכולה "פחד מוות". אבל זה הוא יצר החיים.
שאל הלכתית מעניינת, שאל בשו"ת חבל נחלתו: האם מותר לנידון למוות לתרום את איבריו למישהו אחר.
לפי המסופר שם, שאלה כזו נידונה בארצות הברית על ידי בית המשפט שם, והם פסקו שאסור, כיון שנגזר על האדם למות כשהוא בריא ושלם, ולא אחרי שהוצאו ממנו איבריו.
בדיני ישראל המקרה לא כל כך מעשי, כי כיום אין בית דין שרשאי לדון למוות, אך בזמן שהיו רשאים בתי הדין לגזור גזר דין מוות, האם מותר לנידון לתרום את איבריו.
בשו"ת הנ"ל מסיק לאחר דיון ארוך ומעמיק, שמותר. ואכן אפשר להמית את הנידון למוות על שולחן הניתוחים תוך כדי לקיחת איבריו. אמנם מסתייג, שיתכן שאסור לשתול איברים של אדם רשע בגוף של צדיק, ומי שנידון למוות הוא הרי רשע.
אין לנו את האפשרות לשחרר את היהודי שנידון כעת למוות. אין לנו גם את האפשרות לדעת אם ראוי לשחרר אותו. כל מה שנשאר לנו לעשות זה להתפלל שאם נגזר עליו למות, שלפחות ימות כיהודי טוב.