בימינו התפשטה החסידות באופן מכובד ומבורך ביותר, השטיבלעך, הטישים והחצרות הק' הינם בכל מקום ומקום.
חסידויות ממוצא פולין, רוסיה, גאליציא, הונגריה וכו' פרסו מצודתם על העולם כולו, ורבבות אחינו בני ישראל מסתופפים בצלים של האדמו"רים המכהנים על כסאם בקודש.
בין החצרות המכובדות בעולם, אין ספק כי האדמו"רים לבית טשערנאביל הינם מהמפורסמים, הן בשמם, הן במנהגם, והן במספרם.
על שושלת רבי נחום מטשערנאביל ה'מאור עינים', מיוחסים האדמו"רים מטשערנאביל, סקוירא, רחמסטריווקא, טאלנא, מחנובקא, טריסק, זלאטיפולי, פאלטיטשאן, ועוד. אך מעבר לאלו, עוד אדמו"רים רבים ומפורסמים מתייחסים לשושלת קדושה זו. האדמו"רים מויז'ניץ, בעלזא, רוז'ין, בוהוש, סדיגורא, בויאן, קופיטשניץ, סאטמאר, קרעטשניף, באבוב, צאנז ועוד.
רבי אהרן מטשערנאביל
רבי אהרן מטשערנאביל זצוק"ל שיום ההילולא שלו חל בימים אלו – ח' כסליו – היה א' מששת בני של המגיד רבי מרדכי מטשערנאביל. שמות של בני המגיד מטשערנאביל היו כשמות שבטי קה. רבי אברהם מטריסק, רבי יצחק מסקוירא, רבי יעקב ישראל מטשערקאס, רבי משה מקאריסטשוב, רבי אהרן מטשערנאביל, רבי דוד מטאלנא. את השם יוסף הוא לא נתן לבניו, וצדיקים אמרו שרבי יוחנן מרחמסטריווקא היו לו נשמת יוסף הצדיק. על רבי אהרן מטשערנאביל ציינו כי אהרן עומד ומטיב את הנרות.
ראש השושלת
שושלת טשערנאביל החלה עוד מימי הבעל שם טוב הק', כאשר רבי נחום בעל המאור עינים היה מתלמידיו הקרובים. סיפור א' מוכיח על גדלותו בעיני הבעש"ט הק', שכאשר שאלה הרבנית של הבעש"ט הק' מדוע הוא מרחק את רבי נחום, למרות שהיה קרוב משפחה שלהם? ענה לה הבעש"ט זי"ע כי הוא נוטל לעצמו את כל העולם הבא ואין משאיר עבורנו שום חלק.
אחר הסתלקותו של הבעש"ט דבק רבי נחום ככל התלמידים בממשיך המגיד הגדול ממעזריטש. בשבתו אצל המגיד זמן רב, ללא שישוב לביתו, שמע פעם את המגיד ממעזריטש אומר להחבריא קדישא, תדעו שצריך לירד נשמה גבוה ויקרה, אשר לא היתה כזו כמה מאות שנים, ולכן סעו לביתכם אולי יזכה מי בכם כזה. ונסעו כולם לביתם, וגם הרה"ק נסע לביתו. ועלה בדעתו ליסוע דרך קאריץ, ולהיות אצל הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע, ולבקש ממנו שיהא בעזרו שיזכה הוא בהנשמה הקדושה.
ויהי כאשר בא רבי נחום לרבי פנחס, ויציע לפניו את מבוקשו, ויאמר לו רבי פנחס: לינו פה הלילה. וילן שם רבי נחום. ובבוקר אמר רבי פנחס מקאריץ לרבי נחום מטשערנאביל, בואו עמי למקוה. וילכו שניהם למקוה, וכאשר טבל רבי פנחס פעם אחת, אמר לרבי נחום, כבר פעלתי שתזכו אתם בהנשמה הקדושה. ואמר רבי נחום לרבי פנחס, רצוני שיהיו מהנשמה הקדושה דורי דורות צדיקים עד ביאת המשיח. וטבל רבי פנחס עוד טבילה אחת, ואמר, גם זה פעלתם. ואמר עוד רבי נחום, רצוני שלא יהיו נצרכים להעולם. ואמר רבי פנחס מקאריץ זי"ע, זה לא תפעלו. העולם יהיו צריכים להם, והם יהיו צריכים להעולם. וקיבל הרה"ק רבי נחום מטשערנאביל ברכת פרידה ונסע לביתו לשלום.
ותיכף כאשר נסע רבי נחום, בא גם בעל התניא זי"ע אל הרה"ק מקאריץ, וביקש גם הוא שיזכה בהנשמה ההיא, ויאמר לו רבי פנחס, כבר קדמך רבי נחום.
השם טברסקי נבחר על ידיו להזכיר את העיר טבריה, כעיר קודש כידוע. גם את העיר טשארנאביל בחר רבי מרדכי כרמז על ענין מובחר. וכך סיפר האדמו"ר מסקוירא זצ"ל. שרבי מרדכי אמר פעם, למה אני גר בטשערנאביל, מפני שברוסית קורים לשחור 'טשארנע', וללבן קורין בילא, ואני עושה משחור, לבן.
תולדות חייו
רבי אהרן מטשערנאביל נולד בשנת תקמ"ד לאביו הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל ולאמו הרבנית חיה שרה בת רבי אהרן הגדול מקרלין. הוא עוד זכה לגדול בבית זקנו הק' המאור עיניים, שאף הניח לו תפלין ביום כניסתו למצוות. נשא את הרבנית בת רבי גדליה מליניץ, ובזיוו"ש את בת רבי צבי מקארסטשוב נכד המאור עינים. נסמך ע"י הרבי ר' ברוך ממעז'בוז ונהג עדה עוד בחיי אביו. לאחר הסתלקות אביו מילא מקומו בטשערנאביל.
הרבי נפטר ביום ח' כסליו תרל"ב ונטמן באוהל בטשערנאביל.
מסופר שאחרי שהורידו את גופו הק' לקבר, ניגש הרב מבעלזא רבי ישכר דוב, שהיה חתן בנו רבי ישעיהו זושא, וחשף את פניו הק'. לאחר מכן אמר, שרצה לראות איך נראים פניו בשעה זו, וראה שפניו להטו באש קודש, כמו בשעת הקידוש בליל שבת.
בשפתי צדיקים
בחייו היה מקובל אצל כל האדמו"רים בדורו כאיש קדוש ומופלא. הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'בוז נכדו של הבעל שם טוב השתדך עם רבי מרדכי מטשערנאביל. כאשר הגיע זמן החתונה ורבי ברוך הגיע לאיזה כפר הסמוך לטשערנאביל, התעורר ויכוח על הנדוניה, שרבי מרדכי מטשערנאביל עדיין לא שילם את כל מה שקיבל ע"ע, שלח לו הרר"ב שבאם לא יסלק את כל הנדוני', הרי הוא חוזר לעירו ולא יכנס לטשערנאביל להיות על החתונה. שלח המחותן רבי מרדכי את בנו רבי אהרן אליו, נענה הרבי ר' ברוך ואמר: כולם יודעים שאותי א"א לשחד, אך רבי מרדכי כן הצליח לשחד אותי עם בן כזה.
מעשה שאירע בעגונה אשר שאלתה תפסה מקום של דיונים בכל בתי הדין והרבנים שבאותו מחוז. רבי אהרן מטשערנאביל חכך בדעתו לאסור, והצמח צדק מליובאוויטש נטה להתיר, ושלח מכתב לרבי אהרן מטשערנאביל ותיארו בתואר "שר העליונים ותחתונים". כאשר ראו זאת חסידי ליובאוויטש, התארגנו קבוצת חסידים לנסוע לטשערנאביל לראות מי הוא זה שרבם כותב עליו תארים נשגבים אלו, קמו ונסעו. קודם שנפרדו מרבי אהרן ביקשו ממנו שיאמר להם דבר תורה, אמר להם הרבי מובא בגמ' "אונאה עד שתות", וידוע שיש ז' מידות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, והמידה השישית היא יסוד, וזהו אונאה עד שתות, שאפי' מי שזיכך עצמו בכל המידות, אעפי"כ כל עוד שלא זיכך עצמו במידה השישית – יסוד, עדיין יכול לרמות עצמו, והעצה לזה להחזיק עצמו בענוה ולהשפיל עצמו כקרקע כי אין אונאה לקרקעות.
חסיד אחד מחסידי הרבי מרוז'ין קיבל ברכת פרידה מרבי אהרן מטשערנאביל, כי רצה לנסוע לרוזין. אמר לו רבי אהרן, תפרוס עבורי בשלום רבך, ואמור לו שאני רבי גדול יותר ממנו. נבהל החסיד כי איך יכול חסיד לומר כך לרבו. אמר לו רבי אהרן, זה זמן לא כביר היינו ביחד, אני ורבך, וברכנו זה לזה שנהיה עהרליכע יודען, וברכתי נתקיימה ברבך אבל ברכתו לא נתקיימה בי.
נסיים מאמר זה בסיפור שכולנו תפילה ותקוה שיתקיים בימינו. פעם הלך רבי אהרן זצ"ל בשבת קודש לבית המדרש לתפילת מנחה עם סיעת אנשים, בדרך שחקו שם ילדים וזרקו אבנים זה לזה, והגיע אבן אחת על השטריימל של הרבי. אחר שהוכיחם שבמקום לישב בביהמ"ר ולענות אמן, הם משחקים באבנים בשבת, פנה לסובבים אותו, ואמר להם: דוד המלך אמר על זמן הגאולה 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה' לכאורה מה שייך שחוק על זה, היה לו לומר "אז ימלא שמחה לבנו"? אלא הפירוש הוא שהיות שלתנאים והאמוראים הקדושים לא בא משיחנו, אבל לנערים כאלו להם יבא משיח, בטח שיהיה שחוק בעולם.
ויהי רצון שזכות הצדיקים תגן על כל כלל ישראל.
