כולנו מכירים מספר מלכים ב' את התיאור של מאבק חזקיהו המלך בפולחן נביא הבעל יהוא בשומרון. כעת מגיעה תגלית היסטורית וחשובה שעלתה בחפירות ארכיאולוגיות בגן לאומי 'תל לכיש', מתקופת בית ראשון - קרנות מנופצות של מזבח שומרוני נופצו ולצדו אותר חדר שירותים שככל הנראה נבנה שם במיוחד כדי לטמא את המזבח הבעייתי. לאחר הצבת השירותים במקום ה"מקודש", הוא נאטם עד שנחרב בהמשך.
סער גנור, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, מסביר שגודל השער מתאים למידע הנמצא בידי ההיסטוריונים והארכיאולוגים, לפיו לכיש היא עיר מרכזית, השנייה בחשיבותה אחרי ירושלים. יצויין, כי בחפירה זו נחשפו גם תאים ובהם ספסלים עם מסעדי ידיים, קנקנים, מספר רב של יעים להעמסת תבואה, וידיות קנקנים שעליהן הוטבע חותם עם שם הפקיד או המילה "למלך".
על שתיים מההטבעות מופיע הכיתוב "למלך חברן", באחת נכתב "למלך" עם תיאור חיפושית שלה 4 כנפים, וטביעה נוספת נושאת את השם "לנחם עבדי". נראה שהקנקנים הללו היו קשורים להכנות הצבאיות והמנהליות של ממלכת יהודה למלחמה בסנחריב מלך אשור שקרתה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס.
"בהמשך החפירה נמצא 'מקדש שער', שקירותיו טויחו בטיח לבן", מסביר גנור. "אל מקדש השער עלו באמצעות גרם מדרגות אל חדר גדול, בו היה ספסל אשר שימש להנחת מנחות. בפינת החדר, נחשף פתח המוביל אל קודש הקודשים; בחדר זה, מצאנו, למרבה ההתרגשות, שני מזבחות ארבע קרניים ועשרות ממצאי כלי חרס - נרות, קערות וקנים. מעניין ביותר, שקרנות המזבח נקטמו באופן מכוון זוהי, כנראה, עדות לרפורמה הדתית המיוחסת למלך חזקיהו".
כידוע, שער תל לכיש נחרב בחורבן אלים על ידי סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפני הספירה הנוצרית. בחפירה נחשפו שכבות חורבן והרס ובהן ראשי חיצים ואבני קלע, המלמדים על קרבות הפנים מול פנים שהתרחשו בשער העיר של תל לכיש. בינתיים השער מכוסה לצורכי שימור ואין אפשרות לראות אותו.
בימים אלו שוקדים ברשות הטבע והגנים, בשיתוף עם רשות העתיקות, על המשך פיתוח ושימור האתר ופתיחתו למבקרים. החפירה הארכיאולוגית נוהלה על ידי רשות העתיקות בחודשים ינואר עד מרץ. היא נעשתה ביוזמת משרד ירושלים ומורשת ובשיתוף רשות הטבע והגנים, לטובת המשך פיתוח גן לאומי תל לכיש למבקרים.
חלקו הצפוני של השער נחשף לפני עשרות שנים על ידי משלחת בריטית ומשלחת של אוניברסיטת תל אביב, והחפירה הנוכחית עסקה בחשיפה מלאה של השער. חשיפה זו, העלתה כי מדובר בשער הגדול ביותר המוכר בארץ מתקופת בית ראשון.