יום י"ד באייר - היום, הוא יום המיוחס להילולת רבי מאיר בעל הנס זיע"א.
והנה בשער הגילגולים הקדמה ל"ז [דף קפ"ה ע"ב] כתב מהרח"ו בזה הלשון: "ונראה לי לעניות דעתי כי הודה לי מורי על רבי מאיר שהוא קבור מעומד כמו שאומרים בני אדם", עכ"ל.
וצריך ביאור איך קברו את רבי מאיר מעומד, הרי זו קבורת חמור בר מינן להבדיל, כדאיתא בג"מ בב"ב ובשו"ע יו"ד סימן שס"ב סעיף ב' ובש"ך שם ס"ק ב' ובביאור הגר"א שם ס"ק ד'. ורבינו יוסף חיים בספרו בניהו על מסכת סוכה דף מ"ה ע"ב וז"ל.
וצריך טעם למה נקבר מעומד כי ודאי נקבר כן על פי צואתו או מן השמים סבבו להיות כך ולמה זה? ואמרתי בס"ד לזה כי כל צדיק זכותו מגן על דורו כשהוא חי עמהם מפני שהוא שותף עמהם אך לאחר שנפטר פסק השיתוף ואינו מגן עליהם כמו בחייו, ויש הפרש גדול בזה כמו שכתוב המפרשים ז"ל ולכן מספידים ובוכים בפטירת הצדיק על החסרון שנחסר מהם.
אך רבי מאיר בעל הנס זיע"א לפי שורש נשמתו זכותו מגין על העולם גם אחר פטירתו כאשר היה מגן בחייו שלא על חנם נהגו בכל קהילות ישראל לנדור נדרים לשם ר' מאיר בעל הנס זיע"א לעורר הרחמים שיגין זכותו עליהם ועל כן נמצא זכותו דומה לעץ נטוע שהוא עומד על עמדו, ואינו דומה לעץ תלוש שהוא מושכב על הארץ.
וידוע שההפרש בין עץ נטוע לבין עץ תלוש הוא זה שעץ נוע הוא תמיד בכוחו ותקפו ואינו יבש ונבל אבל עץ תלוש הוא יבש ונבל ולכן לא קברוהו מושכב ע"כ דבריו הנפלאים של מרן הבא"ח ויש להוסיף בזה שהרי סברת רבי מאיר בג"מ בקידושין שעמ"י נקראים בנים גם כשאינם עושים רצונו של מקום וזוהי סנגוריא גדולה מאד וע"ע בשו"ת מבשרת ציון סימן כ"ח מש"כ בזה.
עוד ראיתי להביא כאן מה שכתב בספר דברי תורה מהדורא קמא אות פ"ז וז"ל באגרא דפרקא אות קי"ד כתב לפרש מה שנאמר דאגה בלב איש ישיחנה, ודרשו בג"מ ביומא ע"ה ע"א לאחרים.
והנה כתבו בספרים ישיחנה לאחרים הוא על דרך מה שאמרו בג"מ בהוריות י"ג ע"ב שקראו שמו של רבי מאיר אחרים על מה שנעשה עם ר"ג והיינו אחרים רבי מאיר שישיח דאגתו וצערו לרבי מאיר בעל הנס שיתן צדקה ויאמר אלהא דמאיר ענני [ואגב כן נקט לומר מרן הגרע"י זצ"ל בספרו חזו"ע ימים נוראים ולא לומר אלהא דרבי מאיר והביו שכן אחז האדמו"ר ר' מאיר אביחצירא ע"ה] ויתן לקופת רבי מאיר בעל הנס ובאמת כבר ראינו בזה ונראה נפלאות בזכות רבי מאיר בעל הנס.
ויום זה הוא גם פסח שני וכתב הגחיד"א בספרו מורה באצבע שירבה קצת שמחה לכבוד היום והגאון יעב"ץ כתב בסידורו לאכול מצה בפסח שני זכר לקרבן פסח שהקריבו ביום זה מי שלא הקריב הפסח במועדו ובספר הזוה"ק מבואר שמיום זה עד שבעה ימים שערי שמים פתוחים והוא עת רצון וע"ע בספר עבודת ישראל על פסח שני.
ובשל"ה הקדוש כתב לקרוא פרשת פסח שני האמורה בתורה כדי שנשלמה פרים שפתינו.