טוב חברים... עכשיו זה רשמי... עכשיו מותר לגלות... אנחנו עם שמח - נקודה.
מדינת ישראל הגיעה אל המקום השני בעולם... ככה בלי לשים לב. אני חושב שזו סיבה מספיק טובה לפתוח איזה "שיבס" או "אבסולוט" לכבוד המאורע הנדיר והמשמח. מקום שני באיזה תחום? נו מה זה חשוב העיקר מקום שני. טוב... אם אתם רוצים לדעת אז לא... לא במתמטיקה... באלכוהול. מה זה משנה העיקר מקום שני. לחיים - לחיים
אז ככה. בדו"ח מחקר רשמי שנערך על ידי מכון המחקר של כנסת ישראל והונח אמש בפני הועדה לזכויות הילד של כנסת ישראל מופיעים נתונים מפחידים על הרגלי השתיה של נערי ונערות "עם הספר" ולהלן מקצת הנתונים.
כ 20% מן הילדים ו8% מן הילדות הלומדים בכיתות ו' מודים שהם נוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים לפחות פעם בשבוע. שליש מתלמידי ישראל בני 15 – 17 השתכרו לפחות פעם אחת בשנת 2007. טוב... מספיק עם ה"לשון הרע".
למה אני מספר לכם על כך? כיון שעכשיו יש לי הסבר לתופעה אחרת. אם ה"פעם אחת" התרחשה, לדוגמא, לפני מבחני הבגרות במתמטיקה אפשר להבין מדוע מדינת היהודים ממוקמת בסולם המתמטי אי שם בין העשור השלישי לרביעי, ענין של חשבון פשוט. אבל בלי צחוק חברים, אני חושב שזה מפחיד.
מה עושים – חברים? כמה צפוי. ועדת השרים לחקיקה תגביל את גילם של השותים המוגבל ממילא. כמו כן היא תאסור על קניית משקאות אלכוהוליים עבור קטינים על ידי בגירים. השאלה היא כיצד הבגירים יזכרו את האיסור אחרי איזה "דאבל" כפול?. לא משנה העיקר - יהיה חוק במדינתנו הנאורה.
אל תדאגו חברים, תקופת היובש לא תשוב, הכל יישאר אותו דבר. למה אני פסימי? כשתשמעו מה אומרים נבחרינו על התופעה אולי תסכימו איתי. ראש הממשלה קובע כי האלכוהוליזם הינו "מגיפה המתפשטת כמו וירוס" והנשיא מזהיר "אל תשתו – זה מסוכן" הוא הרי הכיר את התופעה מקורב. נפלא לא? אם עד עכשיו הם לא ידעו בא הנשיא ואילפם דעת, לשתות זה מסוכן. לפחות מישהו שפוי נותר במדינה הזאת. כנראה שבכל זאת הגיל עושה את שלו.
במקום לעסוק בשאלה האמיתית מדוע בחרו ילדי ישראל לתת עיניהם בכוס ובטיפה המרה מעדיפים האחראים לשלומינו לחוקק. במקום להתמודד עם התופעה - לעקוף אותה. הם בעצם אומרים - אין לנו בעיה אמיתית עם העובדה שאתה נוהג להשתכר מידי פעם, רק תעשה טובה אל תסכן אותנו. "אם שותים לא נוהגים" - זועקת הכרזה המטופשת. אין לך רשיון נהיגה? אתה יכול לעשות מנוי חופשי חודשי - על הבר כמובן.
מה קרה לנו? איך צלל הנוער העברי החדש על המקום השני בעולם בצריכת אלכוהול אצל ילדים, כשרק אוקראינה שומרת מזה כמה מאות שנים על הבכורה. שתי סיבות בדבר.
בעבר מקובל היה לחשוב כי הבוחרים בדרך היין עשו זאת משום שהעולם העירני איכזב אותם. הם לא בחרו באלכוהול הם ברחו אליו. בימינו התווספה לפרוטוקול סיבה נוספת – השחיקה.
האדם - קובעים חז"ל, תוכנת בידי הבורא לשאוף כל חייו אל התענוג. "שהאדם לא נברא אלא להתענג...". ללא תקוות התענוג ישקע האדם בתהומות היאוש. כל עוד יאמין כי לא אבדה תקותו ימשיך האדם במירוץ החיים ללא עצירה.
בחברת שפע מתירנית מיצוי יכולות התענוג מתרחש מוקדם מן הצפוי וכל שנותר לו לנער המתבגר לאחר שמיצה את הקיים - להגביר את המינון, זאת כדי שהעוצמת התענוג המוגברת תחפה על השחיקה המתמשכת. נוסחה זו מופיעה בשלט גדול ובאותיות גדולות עוד יותר על שער בית המרזח המודרני, כדי שגם המבוסמים שבינינו יהיו מסוגלים לקראה.
אם מילוי החסרון מביא אל התענוג הנכסף. אם גודל החסרון קובע את גודל התענוג. אם קושי ההשגה מעצים את חווית המתענג, ברור בהחלט מדוע חברת השפע המודרנית מובילה את הנהנתן המקצועי אל פתחה של דרך ללא מוצא.
לפני חודשים ספורים השתתפתי בשמחתו של חברי שזכה להכניס את בנו בכורו בברית הנישואין. עמדתי לפוש במבוא לאולם התוסס כדי להימלט מעוצמת הדציבלים הבלתי אפשרית. ליד הבר עמד בחור חרדי והמתין למזיגת הכוס, דבר שבשגרה לא? נכון מאוד. בכל אופן שמחה, חבר מתחתן נו... טוב... שלא תגידו שאני שמרן קיצוני. מה שהטריד את מנוחתי זו העובדה שהבחור ידע להסביר ל"מוזג" ובטוב טעם, כי המינון של מרכיבי הקוקטיל המבוקש אינם מדוייקים והורה לו במומחיות כיצד להכינו.
נגשתי אליו. הוא היה נראה "בחור טוב", "רגיל", מ"בית טוב" הוא לא היה לבוש בבגדים רחוביים זולים, בקיצור – סטדנרט פלוס. - תגיד – שאלתי, אתה חבר של החתן? – כן בטח - חברים טובים. לא יודע איך לומר אבל צבט לי בלב. מהיכן יודע בחור חרדי את סודות הקוקטיילים האלכוהוליים? ב"בבלי" הם הרי לא מופיעים גם לא ב"ירושלמי". לא שסיימתי את הש"ס אבל אתם יודעים... אפשר לבדוק היום במחשב.
אינני מוכיח בשער לא בהתנדבות ולא בשכר וגם בהכללות איני נוטל חלק. אינני סבור שבחור אחד וכוס אחת מלמדים על הכלל כולו ואף לא על הפרט שעמד לידי. אלא שנצבט ליבי למראהו, בכל זאת, לא מתאים.
מסתבר שכאשר אדם אינו מוצא תענוג במעשיו הוא מתעניין באפשרויות נוספות. ואין זה משנה כלל לאיזה מגזר הוא משתייך. ההבדל היחיד והבולט הוא שהדרך היהודית העתיקה והמגבילה מאפשרת למתענג לגלות כל פעם מחדש את את התענוג וזאת מבלי להעלות את המינון או את עוצמתו. כיצד? על ידי מנגנון המצוות המתוחכם - הקושר והמתיר - המשהה והמספק – הדוחה והמקרב.
אולם! – תנאי כפול בדבר!. כדי להנות ממנעמיו של מנגנון חכם זה נדרש המשתמש לפעול לפי ההוראות המדויקות. אחת מהן קובעת, כי המנגנון יפעל כראוי אך ורק ובתנאי ששאיפתו המרכזית של המשתמש תהיה רוחנית. בו ברגע שיחליף את תכליתו הנצחית בתכלית זמנית וחומרנית, יפסיק מנגנון המצוות להשפיע וינוח גורלו של המשתמש עם גורל אוקראינה ושאר העולם
"שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג הגדול והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא". (רמח"ל מסילת ישרים – פרק א' בביאור חובת האדם בעולמו)
קיצוני? נכון! מה לעשות!
לחיים יידן לחיים.