לכאורה אין לה - לכרטיסיה - שום קשר לדיונים הלכתיים. אבל רק לכאורה. באמת היא שיש הרבה מאד נושאים הלכתיים סבוכים שמתחילים דווקא מהכרטיסיה.
יהודי ניקב בעבור חברו באוטובוס, ואחר כך עלה המחיר - כמה הוא חייב לשלם לו? יהודי שמר לחברו על כרטיסיה ונאבדה, האם חייב לשלם לו (או שכרטיסיה היא כמו שטר חוב ששומר לא חייב עליו)? ויש עוד דיונים רבים הקשורים לכרטיסיה.
היום נדון בעניין לכאורה בעייתי. מי שקונה כרטיסיה, משלם לאגד (או לכל חברה אחרת) כסף, ובתמורה הם נותנים לו נסיעות באוטובוס במחיר מוזל. כלומר, התשלום מראש מוזיל את המחיר. אם כך, יש לנו כאן בעיה של איסור ריבית, שהתורה אסרה להלות למישהו כסף בתמורה לסכום גבוה יותר אחר כך, ובכלל איסור ריבית גם "הקדמת מעות" - לא למכור בזול למי שמשלם מראש.
לפני שתעברו לתשלום במזומן, מצאנו כמה צדדי היתר:
א. הגר"נ קרליץ מתיר לקנות כרטיסיה. וטעמו, כיון שהכרטיסיה לא נמכרת בזול בגלל התשלום מראש, אלא כל עסק נותן הנחות ללקוחות קבועים, ולקוח קבוע שמקבל הנחה - זה לא ריבית.
ב. יש מתירים לקנות כרטיסיה, כיון שהקונה יכול להשתמש בכל הכרטיסיה ביום אחד, ואם כך ההנחה היא לא בגלל תשלום מראש אלא הנחת כמות, כמו כל סיטונאי. ולפי זה יש כאלו שאוסרים קניית חופשי חודשי.
ג. עוד מצאנו, שיש כאלו שאומרים שהסיבה שחברת האוטובוסים מוכרת בזול כרטיסיות, זה לא בגלל התשלום מראש, אלא בגלל שהרבה יותר נח וקל לנהג לנקב לכל נוסע ולא לספור כסף (ג´וקים בלע"ז), ואם ההנחה היא לא בגלל תשלום מראש, זה לא ריבית.
ד. עוד יש מתירים, בגלל שהנוסע לא לווה ישר מחברת האוטובוסים, אלא הוא קונה את הכרטיסיה מהנהג, והנהג סך הכל מוכר לו שטר חוב מוזל. וכידוע ריבית שלא באה ישר מהלווה למלווה אינה אסורה.
בפועל כנראה שמותר לקנות כרטיסיות. וכל מי שחושש בכל אופן שישאל את רבותיו. ולכל הפחות נדע, שחוץ מההפרדות באוטובוסים יש עוד בעיות הלכתיות.