מאבקי השבת הגדולים של החרדים

חבר הכנסת אלעזר שטרן (התנועה) וחברת הכנסת רות קלדרון (יש עתיד) יגישו עם פתיחת מושב החורף של הכנסת את הצעת החוק "השבת במרחב הציבורי", הצעה שעלולה להצית מחדש מאבק חריף בין הציבור החרדי לציבור הכללי במדינת ישראל.

אז איך הכל התחיל? שמירת השבת בפרהסיה הציבורית במדינת ישראל נשמרת על פי ה"סטטוס קוו" - הסדרה די מעורפלת ונתונה לפרשנויות שיצאה אל הפועל עם קום המדינה.

הבסיס הראשוני לשמירת השבת במדינה היה "חוק שעות עבודה ומנוחה" שנחקק בשנת 1951, על פיו אין להעסיק יהודים בימי שבת. לאחר מכן חוקק "חוק השבת הארצי", שניסוחו מעורפל ונתון לפרשנויות, דבר שהוביל למתח מתמיד בין הציבור החרדי לציבור הכללי עד היום. לאורך השנים, התנהלו מאבקי השבת של הציבור החרדי בשני תחומים - תחבורה ציבורית ומסחר בשבת.

תחבורה ציבורית

בתחום התחבורה הציבורית התבססו ההסדרים על ה"סטטוס קוו" שהיה קיים ערב הקמת המדינה. ההבנות הפוליטיות בנושא לא נשענו על חוק כתוב, כי אם על הסכמים בלתי רשמיים. בשכונות דתיות נאסרה כל תנועה של כלי רכב ומגוון רחב של תחומים נותרו בשטח האפור‏.

בהתאם לקביעה במסמך, התחבורה הציבורית אינה פועלת בשבת, למעט מקרים היסטוריים יוצאים מן הכלל - בערים חיפה ובאילת פועלת תחבורה ציבורית בשבת. כמו כן, מוניות מורשות לנסוע בשבת.

מסחר

באופן עקרוני חנויות אינן פתוחות בשבת, אך העברת מרכזי מסחר גדולים אל מחוץ לערים הביאה לפתיחתם של מרכזי מסחר אלה גם בשבת, דבר שהביא להתרופפות גדולה ב"סטטוס קוו" בעניין.

במאמר המוסגר, רק מעטים מבעלי החנויות מקפידים שבשבת יופעלו החנויות על ידי עובדים שאינם יהודים, כפי שנדרש בחוק שעות עבודה ומנוחה, דבר שמחזק את טענתם של חילונים שתומכים בסגירת המסחר בשבת.

כזכור, עיריית תל אביב אימצה בשנים האחרונות נוהג של הימנעות מסגירת מרכולים בתחומה שנפתחו בשבת והסתפקה בהטלת קנסות, דבר שהוביל לכך שהרשתות הגדולות, שיכולות לעמוד בקנסות פשוט המשיכו לפתוח את שעריהן, בעוד העירייה מרוויחה מהקנסות.

מדיניות זו פגעה במכירות של בעלי המכולות הקטנות, שנפגעו מהקנסות בצורה קשה יותר מהרשתות הגדולות ועשרות מהם עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה לעיריית תל אביב להשתמש באמצעים נוספים לשם אכיפת חוק העזר העירוני.
בג"ץ קיבל את עתירתם,‏ אך העירייה מצידה תיקנה חוק עזר עירוני חדש שהתיר פתיחת עסקים בשבת ללא הגבלה בשלושה אזורי מסחר ופתיחת מספר מוגבל של חנויות ברחובות שונים, תוך הרשאת ראש העיר לאשר פתיחת חנויות נוספות.

אלא ששר הפנים גדעון סער פסל את סעיפי החוק המתירים פתיחת עסקים מחוץ לאזורי המסחר, בנימוק שהקריטריון לקביעת מספרם ואופיים של בתי העסק שפתיחתם אושרה, הוא מתן הכשר לפעילות עסקית מפרת חוק, תוך פגיעה בלתי סבירה באיסור הכללי על מסחר בשבת.‏ למרות זאת, סער אישר את פתיחתם בשבת של מרכזי הסחר הגדולים ואת פתיחתם של חנויות הנוחות כדוגמת "ילו".

מאבקי השבת הגדולים

מאבקי השבת הגדולים של הציבור החרדי התמקדו בעיקר בבירת ישראל, ירושלים. הרקע לדברים החל כאשר החרדים טענו כי החילונים מפרים את ה"סטטוס קוו" בנוגע לשמירת השבת בעיר. כבר בשנות ה-20 וה-30, עוד בטרם קום המדינה‏‏, החלו להיערך הפגנות כנגד חילולי שבת בעיר. הפגנות השבת הראשונות התקיימו כנגד משחקי הכדורגל שנערכו בשבתות סמוך לשכונות מאה שערים ובית ישראל.

הפגנת השבת הראשונה לאחר קום המדינה נערכה באמצע שנת 1948 וזאת במחאה על תנועת כלי רכב צבאיים אשר הסיעו חיילים וציוד צבאי בשבתות, דרך מאה שערים, לעבר קו החזית. לאחר מכן נמשכו ההפגנות של אנשי "נטורי קרתא" בשכונת מאה שערים, כאשר מחאות אלו התמקדו בפעילותו של שער מנדלבאום הסמוך, אף בשבתות, דבר שהיה כרוך בתנועת כלי רכב בעיבורה של השכונה החרדית.

בהפגנות קיץ שנת תשט"ז (1956), מת פנחס סגלוב, חסיד גור, לאחר שהוכה בידי שוטרים. די מהר נהפך סגלוב לסמל למחאת חילולי השבת בעיר. בשנת 1958 פרצו מאבקים על רקע פתיחתה של בריכת ירושלים בשבתות.

אחד המאבקים הזכורים ביותר הוא המאבק כנגד "קולנוע אדיסון". הסיפור החל כאשר הנהלת בית הקולנוע החליטה להקדים את מכירת הכרטיסים לשבת עצמה, זאת כאשר הקרנות הסרטים החלו רק במוצאי השבת. בעקבות כך קמה סערה גדולה בציבור החרדי, כאשר מנהיג "נטורי קרתא" הרב עמרם בלוי הנהיג את ההפגנות הקשות כנגד פתיחת בית הקולנוע. האולם הוצת פעמיים - בתשכ"ה - 1965 ובתשל"ה - 1975, ונגרם לו נזק כבד.

למרות המאבק העיקש, הצליחו החילונים לפתוח מספר בתי קולנוע ברחבי העיר, כאשר בתחילה נעשו מספר מהלכים בשביל לא לעבור על חוק העזר העירוני. אלא שבסוף שנות השמונים תבעה עיריית ירושלים את בתי הקולנוע על כך שהפרו את חוק העזר העירוני. למרות זאת, שופטת בית משפט השלום בירושלים, השופטת אילה פרוקצ'יה, זיכתה את הנאשמים.

על פי השופטת, מטרתם של חוקי העזר הנוגעים לפתיחה וסגירה של בתי עסק היא להגשים מטרות של סדר ציבורי וחיי עיר תקינים ולא לקבוע לתושבי העיר תכני חיים. לטענתה, מאחר שחוק העזר נחקק במטרה "לשוות לשבת בירושלים צביון ברוח ההלכה ולמנוע חילול שבת על פי מושגיה", וכל זאת תוך פגיעה בזכויות של הציבור החילוני - הרי שאין לו תוקף, והוא בטל‏‏‏.

הפסיקה עוררה הדים, כאשר בעקבות הפסיקה תוקנה פקודת העיריות ב"חוק ההסמכה", בו הוסמכו הרשויות המקומיות לקבוע הוראות הנוגעות לפתיחה וסגירה של בתי עסק בימי מנוחה גם "בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית".

ההפגנות הגדולות והזכורות ביותר כנגד חילולי השבת בירושלים קשורות למאבקי התנועה בעיר. שני המאבקים המפורסמים על סגירת כבישים בשבת היו סביב כביש רמות בסוף שנות השבעים, תחילת שנות השמונים, ו"מהומות כביש בר-אילן", החל משנות התשעים. בשנים האחרונות זכורות ביותר ההפגנות כנגד "חניון ספרא" ו"חניון קרתא".

אם נחזור למהומות כביש רמות ובר אילן, בשני המקרים דובר בעורק תחבורה ראשי המשרת חילונים ועובר בסמיכות לשכונות חרדיות. כמעט מידי שבת נאספו מאות ואלפים מבני הציבור החרדי למחות על חילול השבת הנעשה בכביש.
כוחות המשטרה היו מתייצבים אל מול המפגינים והאלימות חגגה.

פרשי משטרה על סוסים היו דורסים באופן ברוטלי מפגינים, שוטרים היו מפצפצים ראשים עם אלות ומעצרים היו עניין שבשגרה. רק לאחר מהומות בלי סוף הגיעו למעין הסדרה, כאשר הכבישים נסגרו בשעות התפילה ואילו בשאר הזמן הכבישים נשארו פתוחים.

כאמור, בשנים האחרונות זכורים במיוחד המאבקים כנגד "חניון ספרא" ו"חניון קרתא". באמצע שנת 2009 הורה ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, על פתיחת החניון העירוני ספרא לחניית כלי רכב בשבת, וזאת כדי לאפשר חניה לאלפי המבקרים המגיעים לירושלים בשבתות.

בעקבות ההודעה, נערכה הפגנת מחאה מול בניין עיריית ירושלים, בהשתתפות אלפי חרדים, אשר התעמתו עם שוטרים במקום. בעקבות ההפגנות‏, התפשר ברקת, וסגר את חניון ספרא בשבתות הבאות, אך במקביל פתח את "חניון קרתא". מה שגרר מחאה שקטה‏ בדמות תפילה המונית של הציבור החרדי בליל שבת שהתקיימה בכביש בר-אילן, ובה השתתפו עשרות אלפי חרדים, כשבנוסף לאנשי "העדה החרדית"‏, הצטרפו גם חוגים נוספים‏.

כאמור, כעת נראה כי הציבור החרדי עלול למצוא את עצמו נאלץ שוב להגן בחירוף נפש על שמירת השבת, זאת בעקבות קידום חוק "השבת במרחב הציבורי", של ח"כ שטרן וח"כ קלדרון.

"הגיע הזמן שהמדינה תתווה עקרונות התנהלות בשבת באופן שמאפשר לכל הקהילות בישראל לקיים את ערכי השבת בדרכן", אמרה ח"כ קלדרון, "החוק מבקש לראשונה ליצור מציאות אשר מכירה גם בזכויות הציבור החילוני בשבת ומטרתו הינה לאפשר קיום חיים משותפים בכבוד הדדי".

ח"כ אלעזר שטרן אמר כי "הניכור כלפי הערכים היהודיים מחד גיסא וההתעלמות מהגוונים השונים של החברה הישראלית מאידך גיסא גורמים לפער הולך וגל בין יהדות לישראליות".

לדבריו, ההצעה החדשה מחזקת את ייחודה של השבת בציבוריות הישראלית תוך התמודדות אמיתית עם הרצון לשמור על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהדות ושמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה.

למרות המאבקים הגדולים שחרוטים בלבו של הציבור החרדי, בשנים האחרונות נראה כי יש ירידה חדה בכמות ההפגנות ובכמות המפגינים כנגד חילולי שבת, כאשר נראה כי הציבור החרדי קיבל על עצמו את הגזירה - כל עוד חילולי השבת נעשים בשכונות חילוניות הדבר לא גורר את שני הצדדים לעימות.