נחשף דיוקן חדש של המקובל של יהודי גרמניה, רבי יצחק זקיל אריה ליב וורמסר המכונה גם "הבעל שם ממיכלשטאט". הרב זקיל היה מראשוני הרבנים שהקימו ישיבה שבה למדו לימודי קודש וחול, עוד לפני תקופת הרב ריינס. בכך מצטרף דיוקן זה לדיוקן הידוע של הבעל שם כאשר ניתן למצוא אף דמיון קל בין השניים.
קברו של הרב זקיל במיכלשטאדט הסמוכה לפרנקפורט, משמש אתר עלייה לרגל עבור יהודי אירופה והעולם שמגיעים במיוחד כדי לטמון פתק על מצבתו. בשנים האחרונות אף החלו לצאת אל הקבר קבוצות מיוחדות של מתפללים מישראל. הדיוקן יעמוד למכירה פומבית בשבוע הבא בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים.
הדיוקן מצויר ביד על גבי נייר, כאשר מתחת לדיוקן מופיע בכתב יד הכיתוב "צורת פני הגאון החסיד האמיתי ובעל שם מאור הגולה מהור"ר זעקל ליב זצ"ל, מק"ק מיכאלשטאדט". מקור הדיוקן הוא ככל הנראה בגרמניה במחציתה השנייה של המאה ה-19, בסמוך מאוד לימי חייו של הרב וורמסר. ייתכן אף שהדיוקן נעשה עוד בימי חייו.
רבי זקיל ליב וורמסֵר (תקכ"ח-תר"ח, 1847 -1768) היה בן למשפחת לוריא אשכנזי, ושאר בשרם של המהרש"ל והאריז"ל. מסופר שנולד בעקבות גילוי אליהו שהיה לאביו. מילדותו התפרסם כעילוי, למד גם מוזיקה, קבלה, פילוסופיה ומדעי הטבע. בגיל 13 רצה ללמוד בישיבה אך הוריו סרבו לשלוח אותו הרחק מביתם, על כן נאלץ ללמוד לבדו עד שמלאו לו כשבע עשרה שנה.
לאחר מכן נשלח לישיבתו של רבי נתן אדלר, שם למד עם החתם סופר ורבי פנחס הורוביץ. לאחר פטירת הוריו הפך לרבה של מיכלשטאט שבדרום גרמניה. מינויו היה מלווה התנגדותם הרבה של חלק גדול מחברי העיר, שהשמיצו אותו בעקבות התנהגותו הקבלית, צמחונותו הסגפנית, והסגולות השונות שנתן.
לאחר שמונה לרב העיר, שמו יצא לפניו במהרה כבקיא בכוחות הנסתר, וזמן מה לאחר מכן הוא הפך להיות ידוע ברחבי גרמניה כ"בעל שם טוב ממיכלשטאט". עם זאת הוא הכחיש שיש לו כוחות על-טבעיים, אך הסכים לקבל אנשים שביקשו עצה והכוונה, ולתת להם תרופות טבעיות וקמיעות. הוא היה ידוע בשל הטיפול שנתן למשוגעים.
במיכלשטאט ייסד ישיבה אליה נהרו תלמידים רבים והוא עמד בראשה. הישיבה הייתה שונה מישיבות אחרות באותה התקופה, משום שלמדו בה בנוסף לתלמוד ותנ"ך, גם לימודי חול כמו גם את שפת המדינה ומתמטיקה, קבלה ופילוסופיה. הוא עצמו היה הוגה רבות בכתבי חכמי דורו, וכן בספרי פילוסופים מאומות העולם כמו לייבניץ, קאנט ושלינג. לרב זקיל הופנו בקשות רבות לתפילה מאת גדולי הדור באותה התקופה, מהם: החתם סופר והחידושי הרי"ם. בראש השנה של שנת ה'תר"ח הכין את תלמידיו לפטירתו, ונפטר למחרת בצום גדליה.
בשנת 1940 הרסו הנאצים את מצבת קברו, ובשנת 1947 הקים נינו, פרץ דרייפוס, את המצבה מחדש. תחת קיר המצבה ניתן לראות פתקאות רבות של יהודים מכל רחבי העולם שממשיכים עדיין לפקוד את קברו.
מרון ארן מבית המכירות הפומביות 'קדם' מציין כי "בשנים האחרונות אנחנו רואים שיבה אל ציונו של הבעל שם ובדרך ממילא התוודעות אליו, אל מורשתו ואל גדולתו, מה שמגביר את העניין בדיוקן המיוחד הזה".