שטיפת המוח בעיצומה. הייתי ונושעתי. מי שייתן ח"י רוטל, יראה ישועות ונחמות. מי שיקנה עמוד בספר תורה שיכניסו לקבר רשב"י, יראה ישועות וניסים. אם יתרום לישיבה שעל קברו, גם אז לבטח יהיה ונושע. אולי הוא בכלל פטור אז מכל המצוות. ובכלל, מי שיבוא לשם מובטחת לו ישועה מידית. לכל השנה. לכל הפחות, עד לנסיעה לאומן, שהרי גם שם היינו ונושענו.
לא ניתן להחמיץ בשורות אלה, המתנוססות במודעות הרחוב, בעיתונות, בעלונים, חוברות שונות ובתקשורת האלקטרונית והאינטרנטית. שטיפת המוח היא כבר לא רק מקומית, אלא עולמית. הם מגיעים לכל העולם. יבוא היום, שמי שלא יגיע לרשב"י בל"ג בעומר, יחשוש לעולמו בזה ובבא.
להשתטחות על קברי צדיקים, יש מקורות בתלמוד ובהלכה. גם להילולא של רשב"י, יש מקורות. זאת למרות שיש אפילו מערערים על עצם הקביעה שרשב"י נפטר בל"ג בעומר. ישנם פוסקים שהתנגדו, כי בהתנהלות שם, יש מימד של קביעת יום טוב חדש. פוסקים אחרים מערערים על השמחה הנערכת ביום פטירתו של צדיק, שהיא לכאורה נגד האמור בגמרא. עם כל זאת, מנהג ההילולא בל"ג בעומר, קדום. גם לברכתו של צדיק, אפילו של הדיוט ואפילו של גוי, יש מקור. אך הגמרא גם אומרת, שאסור להאמין שבהכרח היא תפעל.
כך או כך, מעולם לא היו עניינים אלה כרוכים בהתלהמות של ישועות ונחמות מובטחות. מעולם לא היה ניצול כספי או סתם ניצול ציני של תמימותם של אנשים כפי שמתקיים היום. זאת אפילו מבלי להעלות מכשולים אחרים הכרוכים בעלייה לקבר.
אך הגרוע ביותר, הוא החלשת ערך לימוד התורה והתפילה הפשוטה. המסר הסמוי או הגלוי הוא, שמי שסתם לומד בל"ג בעומר, או אפילו לא בל"ג בעומר, זו מצווה, אך אין בה ישועות וניסים. סתם עוד מצווה. אין מה להשוות לל"ג בעומר. תפילה בכותל, מקום השכינה, היא גם אולי חשובה, אבל, חלילה, לא משהו. זה לא ל"ג בעומר. רעיונות אלה מחלחלים גם בציבור הליטאי. התחושה המוקרנת למאות אלפי העולים היא, שהעלייה לקבר בונה את עולמם הרוחני למשך השנה כולה. עד ל"ג בעומר הבא.
אלא שדווקא מרשב"י, שהגמרא מציינת כדוגמא העילאית למי שתורתו אומנתו, והגמרא גם מתארת את לימודו במערה במסירות לא אנושית, למדנו לדורות, כי אפילו אם יש עניין לפקוד את קברו בל"ג בעומר, מי שלומד שלוש שורות בגמרא - הוא באמת מי שהיה ונושע.