סרבן הגט האירני גירש את אשתו

למרות שהצליח לחמוק מהארץ בעבר עם דרכון מזויף, תיאם אגף עגונות עם הקונסוליה התורכית לתת לו אשרה בטענה כי מדובר בבעל שמעגן את אשתו.

לאחר החתונה נעצר הבעל, הוא הובא בפני בית הדין ואף נאסר. מספר ימים לאחר מכן קיבלה האישה את הגט המיוחל.

מדובר באישה בעלת אזרחות של מדינת אויב שנישאה לבעלה לפני כ-30 שנה בהיותה בת 15, מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה בעייתית מהרגע הראשון כאשר בכל פעם שהייתה האישה מביעה את רצונותיה היה הדבר גורר התקפי זעם מצד הבעל.

במהלך השנים נולדו לבני הזוג שני בנים ובת, בשל מחלה קשה וסופנית שפקדה את אבי הבעל לפני כ-15 שנה ביקש הבעל לשלוח את אשתו למדינת ישראל עם אביו על מנת ששם יקבל טיפול טוב יותר למחלתו והוא הבטיח להצטרף בהמשך.

כיוון שגם ביתם הצעירה של בני הזוג סבלה מסכרת נעורים קשה החליט הבעל שהאם תיקח אותה יחד איתה ושני הבנים ה-8 וה-12 יישארו איתו באיראן.

האישה סעדה את חמה במשך כארבעה חודשים עד שנפטר בארץ, בניגוד להבטחות אפילו ללוויה של אביו לא הגיע הבעל. החל להתנהל משא ומתן טלפוני בו האישה ביקשה מהבעל לקיים את הבטחתו ולהגיע לארץ עם הבנים ובכל פעם דחה אותה. הבעל החל להפעיל לחצים כבדים על אשתו הכוללים איומים בדרישה שתשוב למדינה בה הוא נמצא ולזאת היא סירבה.

כשהגיע הבן הגדול לגיל 17, על פי החוק הוא מחויב להגיע לצווי גיוס ונמנעת ממנו היציאה מהמדינה בה שהו, ביקש הבעל מאישה לשוב אליו והציע לקיום הבטחתו לשוב לארץ לשלוח את הבן הגדול שישהה אצל הורי האישה.

האישה סירבה לשוב לאיראן והבן נשלח בכל זאת לארץ מאימת הגיוס לצבא. התסריט חזר על עצמו גם בהגיע הילד הקטן לגיל 17 שוב לאחר ניסיון להשיב את האישה לאיראן שלח האב גם את בנו הקטן לארץ מאותה הסיבה. כך שהאם ושלושת ילדיה התאחדו בישראל, הבעל נשאר באיראן והיה מגיע מעת לעת לביקורים בארץ בחדר שכור אך מעולם לא שב לביתה של האם ולא קוימו חיים משותפים ביניהם מעת יציאתה מאיראן.

בביקורו של האב בארץ הפעיל לחצים כבדים על אשתו לשוב איתו לאיראן, מה שכלל איומים והפחדות. לאחר אחד מהביקורים האלימים מילולית פתחה האישה תיק בביהמ"ש לענייני משפחה, שם החליט ביהמ"ש על צו הרחקה כנגד הבעל וצו עיכוב יציאה, במקביל נפתח תיק בבית הדין בבקשה לגירושין ולמרות התקיימות של מספר דיונים לא בוצעו גירושין והבעל הצליח לצאת מהארץ למרות צווי העיכוב עם דרכון מזויף.

בשנת 2011 פנתה בשנית לבית הדין וביקשה לסיים את נישואיה, בית הדין החליט להעביר את התיק לטיפול אגף עגונות, וזה החל במשא ומתן עם הבעל באמצעות הרבנות במוסקבה כאשר לאורך כל הדרך סירב הבעל לתת גט לאשתו.

לפני כשלושה חודשים הגיע מידע לאגף עגונות כי הבעל עומד להגיע ארץ לחתונת בנו, בהיערכות מוקדמת ובשל הצלחתו של הבעל בעבר לחמוק מהארץ למרות צווי עיכוב היציאה תואם הפעם המהלך עם הקונסוליה בתורכיה ועם פנייתו של הבעל לקונסוליה קיבל אגף עגונות מידע על כך מראש. הבעיה שנוצרה היא כשהבעל הגיע לקונסוליה עם דרכון מזויף שלא היה אמור לאפשר לו להיכנס לארץ. כמו כן, בשל שביתת משרד החוץ היה קושי בהסדרת הגעתו לארץ.

במאמצים שנעשו על ידי אגף עגונות מול משרד הפנים ומשרד החוץ קיבל הבעל אשרה ונחת בארץ. מרגע הנחיתה הוצמד אליו מעקב זאת משום שלבקשת האישה לא ניתן היה לעצרו עד לאחר החתונה.

החתונה התקיימה ביום חמישי לפני כשבועיים וגם בה נמשך המעקב תוך שהחוקר שנשכר מטעם בתי הדין ממשיך במעקב עד אחרי שבת חתן במגמה להגיע אל הבעל ביום ראשון בבוקר. במוצאי השבת התקבל מידע שהילדים גילו שיש לאמם תוכנית להתדיין עם אביהם בבית הדין הרבני ובכוונתם להעבירו לעיר אחרת ולהבריחו מהארץ.

מנהל אגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים הרב אליהו מימון הנחה את החוקר הפרטי להוציא מידית צוותים לשטח ולעצור את הבעל. הבעל נעצר, הובא לבית הדין וסירב לתת גט. בשל חשש של האישה מבני משפחתה שלא חדלו מלאיים עליה ולהפעיל לחצים החליטו בארגון יד לאישה ובהמלצת אגף עגונות להעביר את האישה לדירת מבטחים בירושלים. לאחר מספר ימים במעצר ניתן גט סמוך לשקיעה והאישה הותרה מכבליה לאחר 14 שנות עגינות.

מנהל אגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אליהו מימון: "הנהלת בתי הדין רואה חשיבות רבה בשיתוף הפעולה עם משרד החוץ, משרד הפנים וזרועות הביטחון. אנו מודים להם על סיועם בהתרת אישה אומללה שסבלה סבל ממושך מדי. הוכח שהתמדה ונחישות מביאים להשגת המטרה והאישה תסב לשולחן הסדר השנה כבת חורין".