"השביתה בהדסה אסורה מהתורה"

ראש המכון, הרב שלמה אישון, הסביר כי "השביתה מהווה צעד שיש בו בכדי לפגוע באופן קשה במעסיקים ובציבור ועל כן מצמצמת ההלכה את זכות השביתה למספר מוגבל של עילות: כאשר המעביד אינו עומד במחויבויותיו אליהן התחייב בהסכמי העבודה אישיים או קיבוציים; כאשר המעביד אינו עומד במחויבויותיו על פי חוק או מנהג המדינה; דרישה לתוספת שכר – כאשר שכרם של העובדים נשחק עקב אינפלציה ומטרת השביתה לשמור על ערכו הריאלי של השכר השביתה מותרת; ובעת בה המעסיק מסרב להופיע בפני בית הדין או מסרב לבצע את מה שפסק בית הדין".

לדבריו, "במקרה שלפנינו גורמת השביתה גם לנזקים קשים בתחום חיוני הנוגע לחיי אדם. אי לכך השביתה מותרת רק במקרה בו אין לאדם כל דרך חוקית והלכתית אחרת להשיג את המגיע לו על פי דין, אולם במקרה שלפנינו, פנה המעסיק לבית המשפט והוא דווקא מוכן לקבל את פסיקתו ולמרות זאת העובדים ממשיכים בשביתתם ואף מחריפים אותה".

"העובדה שהעובדים עדיין לא קבלו את מלא שכרם גם היא אינה מצדיקה את שביתתם משום שכל עוד ברור שלמעסיק אין מהיכן לשלם את שכר עובדיו גם ההלכה פטרה אותו מאיסור הלנת שכר".

הרב טען כי מדובר בשביתה "פראית ומנוגדת להלכה", לדבריו, "אם העובדים אינם מרוצים מפסיקת בית המשפט הם יכולים לערער על כך, או לפעול בכל הליך משפטי אחר אך שביתה אשר נועדה להפעיל לחץ על בית החולים על מנת שיגמיש את עמדותיו ויחתום על הסכמים טובים יותר עבור העובדים אינה מותרת".

"במקרה שלפנינו מאחר ובית המשפט פסק את דברו, גם אם הפסיקה אינה מוצאת חן בעיני הצדדים, הצד שאינו מוכן לקבל את פסיקת בית המשפט, דהיינו העובדים, הוא האחראי להמשך הסבל והסיכון לחיי אדם ועליו להפסיק את השביתה, ולחזור לשולחן המשא ומתן מתוך הבנה כי עליו לחתום על הסכמי שכר סבירים בהם בית החולים מסוגל לעמוד".