אחרי מיטתו: פסקיו של מרן פוסק הדור הרב עובדיה יוסף

עניני אישות:

א) בגיל 30 כאשר רק התחיל לשמש מרן כדיין בבית הדין האזורי בפתח תקווה, כבר קנה לעצמו שם של פוסק אשר חש לליבן של נשים שנפטרו בעליהן, והחליט להתיר יבום במקום חליצה, על אף שהדבר היה מנוגד ל"חרם ירושלים", תקנה של הרבנות הראשית שנקבעה שנה קודם לכן שאסרה את יבום.

ב) ידוע היה שמרן תמיד הוסיף צעד אחד קדימה, ועוד לפני שהגיע למשרת הרב הראשי, הכריז על היתר הנישואין עם קראים, וזאת לתנאי שקודם לכן ילמדו עם רב או רבנית את כל דקדוקי התורה שבעל פה.

ג) במלחמת יום הכיפורים, היו לא מעט חיילים שנעדרו ולא היה ידוע מה עלה בגורלם, ומלבד הכאב קורע לב על כך שלא שבו לביתם לאחר המלחמה, הרי נשותיהם נהיו עגונות, הכאב הוכפל ופשוט נחרב עולם. גדולי הדור בזמנו נחבטו רבות כיצד לפסוק בנושא סבוך זה וחששו להתיר את העגונות, עד שלבסוף קם מרן וקבע שנעדרי צה"ל במלחמת יום כיפור נחשבים כמתים שמקום קבורתם לא נודע, ועל כן יש להתיר את נשותיהם העגונות להינשא שוב, ובכך הציל מרן את חיי הנשים מכאב מיותר של עיגון, והכריע את חייהן לגאולה. בזמנו היו שלא הסכימו עם דעתו של מרן, אך לימים התברר שצדק בפסיקתו שאכן כל אלה שהותרו בעליהן לא חזרו.

עניני גירות:

ד) מחלוקת ציבורית נרחבת הייתה בזמנו על "ביתא ישראל", קהילה יהודית אשר התקיימה באזור חבש ההיסטורי, שהיווה חלק מהאימפריה החבשית והאימפריה האתיופית האם יש לקבלם כיהודים לכל דבר או שלא. יצאו רבנים חוקרים, והיסטוריונים לאיתיופיה לבדוק את שורשם של "ביתא ישראל" אם אכן יהודים הם, אך לא הצליחו להגיע להחלטה ברורה בנושא. לא וויתרו אנשי "ביתא ישראל" ותלו עיניהם במרן, שברוב חכמתו הצליח לרדת לשורשם של דברים לקבוע באופן חד משמעית שהם יהודים כדת וכדין. פסיקה זו היווה תקדים שבסופו הוביל להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה ולעלייתם לארץ, ולקיים בהם מקרא מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה.

ה) לפני מספר שנים עלה לכותרות פולמוס ציבורי, שכמעט והביא קרע בעם, בדבר הגיורים של צה"ל, האם הם שרירין וקיימין או לא. העדה החרדית ורבני המגזר הליטאי ישר קפצו וצווחו שגיורי צה"ל בטלין ומבוטלין, אך כידוע, מרן שליבו לכל יהודי באשר הוא, החליט לבדוק את הנושא לעומק ולא לבטל את גיורן באופן גורף. לאחר בדיקה יסודית הגיע מרן למסקנה שאכן יש תוקף הלכתי לגיורי צה"ל.

אומנם בתחילה פסיקה זו גררה מתקפה חסרת תקדים של המגזר החרדי הליטאי בטענה שהיא תגרום להתבוללות, אך לבסוף יצא מכתב חתום מבית מרן מטעם הרב שלום כהן, הרב משה צדקה והרב ראובן אלבז שבו מפורש שכל התירו של מרן לגיורי צה"ל הוא כל זמן שהמתגיירים קיבלו על עצמם עול מלכות שמיים וקיום המצוות, ועל כן יש להסתכל על כל מקרה לגופו ולא לקבל כמקשה אחת את כל הגיורים, ובודאי שלא לבטל את את כל גיורי צה"ל בחדא מחתא.

הלכות שבת:

ו) מקובל היה בדורות הקודמים ברוב עדות המזרח שהאשה מדליקה נרות שבת ואח"כ מברכת, כמנהג האשכנזים ע"פ שיטת הרמ"א, משום שעל ידי הזכרת השבת בברכה, הנשים מקבלות את השבת, ואשה שתברך לפני ההדלקה לא תוכל לאחר מכן להדליק את הנרות, ומזה התחיל המנהג שנוהגות הנשים לכסות את עיניהן בעת הברכה, ורק לאחר הברכה פוקחות את עיניהן ונהנות מאור הנרות כדי שהברכה תחשב לפני המצווה, וכן פסקו החיד"א והבן איש חי, וכך נהגו במרוקו ובעירק. אך על זה עמד וצווח מרן הן בספריו והן בשיעורו השבועי שלדעת הספרדים יש לבאר בדברי הבית יוסף שעל האשה לברך לפני הדלקת הנרות, כפי ההלכה בכל המצוות, לברך לפני קיום המצווה, וכל אשה שנוהגת אחרת אינה אלא טועה.

הלכות שמיטה:

ז) הפולמוס ההלכתי המפורסם ביותר במאה האחרונה עומדת סביב "היתר מכירה". היתר זה נוצר כפתרון הלכתי להפקיע את דין שמיטת הקרקע המונעת כל עבודה חקלאית בארץ ישראל למשך שנה. ההיתר, שמבוסס על מכירת האדמות החקלאיות לגוי לשמך שנת השמיטה מביא לידי כך שלא חל קדוש בפירות שביעית, ניתן לעשות בקרקע עבודות האסורות מדרבנן וכן ניתן לסחור בהם ולייצאם מחוץ לישראל. בתקופת יישוב ארץ ישראל מחדש, סמכו רוב גדולי הדור להסתמך על היתר המכירה עקב מצב הכלכלי הדחוק של היהודים בארץ, שאלמלא ההיתר אנשים היו מתים מרעב ומחוסר כל. אך עם השנים קמו וגדלו המתנגדים להיתר בטענה שיכולים החקלאים להסתדר שנה גם בלי הכנסה מהחקלאות. אך, מרן שהיטה אוזן לשוועתם של החקלאים, החליט שיש לחזק את ידיהם של הסומכים על היתר המכירה ועמד בראשם שבהחלט שיש להשתמש בהיתר, ועל פי פיסקו נסמכת קיום הרבנות הראשית בדבר ההיתר מכירה.

קול אשה:

ח) אחד מפסקי מרן המעניינים ביותר הוא דווקא בהתירו לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט, באופן כזה שהשומע אינו מכיר את הזמרת, או לכל הפחות שמכיר את הזמרת אך ורק ע"פ תמונה ולא שראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה. שמתוך פסק זה ברור לכל שהופעה של זמרת, ואפילו כחלק מלהקה, כגון להקה צבאית הוא נגד ההלכה.

גיוס לצבא:

ט) דעתו של מרן נחושה בכך שלמלחמות צה"ל להגן על ישראל יש תוקף של "מלחמות מצווה". אך לקביעה זו הדגיש מרן שמכל מקום בחורי החמד בישיבות אינם צריכים להתגייס לצבא, ואפילו לא לתקופת שירות קצרה, כי תורתם מגנא ומצלא על כל כלל ישראל. עם זאת, מספרים שבאופן פרטי נהג מרן לייעץ שבחורים שלא הצליחו בלימודם בישיבה שיתגייסו לנח"ל החרדי.

פאה נוכרית:

י) בין פסיקותיו הנוקשים ביותר ידוע איסור גורף על חבישת פאה נוכרית לאשה נשואה, (ואפילו מספרים שמרן תמיד מדבר בלשון קשה כנגד נשים החובשות פאה נוכרית). בשונה ממנהג האשכנזים שהתירו את הדבר כל זמן שעומד בגדרי הצניעות.

בעניני רפואה:

יא) גישתו של מרן בקביעת זמן המוות, חדשני ביחס לדעת גדולי הדור בעבר, וקבע שניתן לנתק ממכונות ההנשמה את מי שמוגדר כמת מוחי כדי שהחולה לא ימשיך לסבול ייסורים, כל זמן שהמוות המוחי נקבע אך ורק לאחר שרופא ירא שמיים ווידא את המוות המוחי. אך הדגיש מרן שאין בזה בשביל להתיר עקירת איברים ממת מוחי לשם השתלתם בחולה אחר, למעט במצב של פיקוח נפש של ממש, ועל כן מרן יצא נחרצות נגד חתימה על כרטיס אדי לתרומת איברים.

אופן הלימוד בישיבות:

יב) תפיסת עולמו המיוחדת של מרן היא שיש עדיפות לשיטת הלימוד הספרדית על פני שיטת הלימוד האשכנזית, שהספרדית שמה לעצמה דגש על הבקיאות וידיעת ההלכות בזמן שהאשכנזית שמה לעצמה מטרת להתעמק ולפלפל בסוגיות. בטענה, שאם יישב בחור וכל ימיו רק לפלפל בגמרא מהיכן ידע כיצד לנהוג בהלכות יומיומיות בכלל ובהלכות שבת בפרט.

מי יתן לנו תמורתו, וכל ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'.