ימי הרחמים והדין
ימי חודש אלול נקראים ימי הרחמים והדין ולכן צריך לעבוד על מידות אלו, הדבר הראשון הוא הדין והיינו יראת שמים, ובפסוק נאמר (קהלת ג, יד) "ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלקים עשה שייראו מלפניו", וצ"ב מה הקשר בהמשך הפסוק אחר שאמר שאין להוסיף ולגרוע ממעשה האלקים לסופו שהאלקים עשה שייראו מלפניו.
וברש"י שם כתב "ידעתי כי כל אשר יעשה הקב"ה במעשה בראשית הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרעון וכשנשתנה האלקים צוה ועשה שישתנה כדי שייראו מלפניו, אוקינוס פרץ גבולו בדור אנוש והציף שלישו של עולם והאלקים עשה שיראו מלפניו, שבעת ימים נשתנה הלוך חמה בדור המבול לזרוח במערב ולשקוע במזרח כדי שייראו מלפניו, חמה חזרה לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיה ובימי אחז אביו נתקצר היום ונתרבה הלילה ביום מותו כדי שלא יהיה נספד, כל זה כדי שייראו מלפניו לפיכך אין טוב לאדם ליעסוק אלא במצוותיו ולירא מלפניו", והיינו שהעולם נברא בצורה טבעית וכל השנויים שיש
בעולם זה להרבות יראת שמים. ובשיחותיו של הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל מובא שאמר עפי"ז שגם כל המחלות והצער בעולם הם לא מטבע העולם אלא רק להביא יראת שמים ובדרך הטבע לא צריך שיהיה צרות כלל ואפילו צער לידה שנראה דבר טבעי הוא גזרה מן השמים (בראשית ג, טז), וכן כל הצרות בעולם הוא שייראו מלפניו שכולם ידעו שהקב"ה עושה משפט בבריאה ויקבלו יראת שמים. עכ"ד. (עי' אור יחזקאל ימים נוראים עמוד קנ"ה).
לבקש רחמים
ובנוגע לענין זה צריך לעבוד גם על הדבר השני והוא הרחמים, שכ"כ התרגלנו רח"ל לאסונות עד ששומעים עוד מקרה ומתענינים מה קרה וממשיכים את החיים כאילו קרה דבר זה לפני מאות שנים ולא מתעוררים למידת הרחמים לרחם על הנפגעים', והרי עם ישראל קיבל מהקב"ה מתנה "ונתן לך רחמים" (דברים יג, יח), ואיתא בשבת (קנא:) "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" (ועי' יבמות עט. ג' סימנים יש באומה זו וכו'), ולא כתוב דוקא כל המרחם על החברים או על הצדיקים אלא על הבריות, והקב"ה מצטער על דמם של רשעים שנשפך (עי' סנהדרין מו.), וצריך לרחם על כאו"א (וכש"כ על תינוקות שנשבו) שהרי הם משאירים אלמנות ויתומים ואי אפשר למדוד את הצער והצעקה, ואע"פ שיש כ"כ הרבה אסונות אנחנו כ"כ אדישים וע"ז צריך לעבוד ולרחם ואז יתקיים "ונתן לך רחמים - ורחמך".
רחמים בהבטחה
וידועים דברי האור החיים הק' על פסוק זה (בפ' ראה) שההבטחה "ונתן לך רחמים" היא משום שהריגת עיר הנדחת באופן טבעי מעוררת מדת אכזריות, ולכן דוקא שם הבטיחה התורה שהקב"ה יתן לנו רחמים, ולכאו' צריך להבין הרי ההורגים הם מתי מספר משום שהבי"ד דנים אותם ושולחים את שלוחיהם ואין זה יותר מכמה שליחים ולמה ניתנה הבטחת רחמים לכל עם ישראל שלא הרגום כלל, ומוכח מזה שעצם שמיעת הידיעה על הריגת העיר מביאה לאכזריות וע"ז אמרה התורה שצריך לרחם וניתנה ההבטחה "ונתן לך רחמים" שלא יתערב שמץ אכזריות בכלל ישראל, ואמנם הבטחה זו ישנה רק כאשר מקיימים מצות עיר הנדחת אבל במקרים שלנו יש לעבוד על מדת רחמים ורק אז נקבל בס"ד מדה זו
עשה למען רחמיך הרבים
כראוי. מתפללים אנו להקב"ה שירחם בזכות י"ג מידות רחמים וכן נוסח התפילה מלא בבקשות רחמים "עשה למען רחמיך הרבים" "כי קל רחום וחנון אתה" "כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים" וכהנה רבות, ותפילה עצמה קרויה בגמ' רחמי, ועליה נאמר (אבות פ"ב מי"ח) "אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים
ותחנונים לפני המקום", ובזכות שנתחזק בשני דברים אלו בימי האלול נזכה לעבור את ימי הרחמים והדין 'ונְרַצֶה את מידת הדין ע"י היראת שמים', 'ואת מדת הרחמים ע"י שנרחם על אחרים ונעורר רחמים', ו"כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" (שבת קנא:).