האברך נשבר: "לא סובל את החגים, אני נכנס ללחץ מטורף, מה עושים?" | זה הפתרון

(צילום: שאטרסטוק)

נפגשתי השבוע עם אברך יקר אשר סיפר לי כך:

>> למגזין המלא - כנסו

"אני בן שלושים ואחת, חיי מאושרים וטובים מכל הבחינות ואני מודה על כך בכל יום להשם יתברך.

אבל בכל שנה מחדש, כשנושף בעורפנו הלילה הראשון של הסליחות, מתחילים לחצים, עצבים ומחשבות לחלוף בראשי. הייתי קורא לזה 'תסמונת לחץ' של חגי תשרי.

מתחילות לי מחשבות על ראש השנה - שאני צריך וחייב להתחזק ואני לא עושה מספיק.

והמחשבות האלו לא מקדמות אותי לכלום, זה רק נעשה יותר גרוע, כי אני נכנס ללחץ ובסוף אני לא עושה כלום.

עוד כשהייתי ילד קטן אבי העיר אותי ממש בכוח להגיד סליחות לפנות בוקר.

אבי היה ממש מלחיץ אותנו ואומר: 'ראש השנה בפתח זה לא צחוק, חיים ומוות בראש השנה'.

אין משחקים אין הנחות. וסתם בכללי, האווירה בבית לא הייתה נעימה בחודש תשרי.

אם בדרך כלל בשבתות האווירה הייתה נחמדה בסעודות. אצלנו - בראש השנה, ערב יום כיפור, הושענה רבה, היה לחץ. הסעודה הייתה קצרה, אבי היה בתענית דיבור, ומייד אחרי הסעודה היה ממהר לומר פרקי תהילים.

כשהלכתי לישיבה גם שם השיחות של המשגיח לא עזרו, הן רק הוסיפו שמן למדורה של הלחץ של חגי תשרי.

ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי צריך כלים בכדי להכניס את כל הדבר הזה.

מרדכי, אני יודע שזה קשור למה שראיתי וחוויתי בתור ילד אבל כל שנה זה אותו הדבר, אני סובל ממש מחגי תשרי - אני רק רוצה שהחגים האלה יעברו.

אני יודע שיש לי התניה שלילית מהחגים, ואז כשמגיעים החגים אני נהפך לעצבני ומרגיש לא טוב רגשית".

הרבה אנשים סובלים מכך וכל אחד מהסיבות שלו:

אחד זה בגלל הוריו שיצרו אצלו רגש שלילי מהחגים.

אחד זה שלא יודע לאזן את הרוחניות שלו, הוא מעמיס על עצמו יותר מדי ואז נוצר אצלו עומס רוחני שאין לו את הכלים הנפשיים להכיל את זה.

אחד זה בגלל הישיבה שם נוצרה אצלו התניה שלילית מהחגים.

ואחד זה בגלל שהוא לא מסוגל להתפלל כל כך הרבה שעות בראש השנה וזה עושה לו לחץ.

יש מספר דברים לעשות כדי להגיע לחגים בצורה בריאה ושמחה.

דבר ראשון - לקרוא וללמוד את הדברים שמדברים לנפשי ונשמתי, דיבורים שמחזקים אותי מה זה החגים מה זה ראש השנה. במקום לחשוב רק על יום הדין אפשר לחשוב שזהו יום של אהבה ושמחה והתקרבות להשם, יום של המלכה של השם יתברך. ספרים חסידיים יכולים לשנות את הגישה הזו.

דבר שני - לשנות את ההתניה. זה אומר לעשות ההפך ממה שהיית רגיל - אם היית רגיל בסעודה בראש השנה לעשות מהר את הסעודה במקום זה תרקוד ותשמח, תקנה יין טוב לכבוד החג, תעשה לחיים...

תדבר דיבורים חיוביים על ראש השנה ועל החגים. לדוגמה: איזה כיף מגיע ראש השנה מתפללים הרבה להשם יתברך, יש סעודה טובה, המשפחה כולה יחד.

דרך אגב, הבעל שם טוב הקדוש אמר שאחת מהסגולות לזכות בדין בראש השנה זה לדבר חיובי ולהגיד: "בעזרת השם בוודאי נכתבנו לשנה טובה".

וזו סגולה שבאמת נכתב לשנה טובה!

דבר שלישי - לדעת לכמת את הכמות, שזה אומר לדעת מה הכלים שיש לי ומה הם כוחות הנפש שיש לי. עכשיו מגיע ראש השנה צריך לכמת באופן מעשי שזה אומר אני מקבל על עצמי קבלה אחת לפני ראש השנה, ועומד בה בעזה"ש. (גם הרש"ש כותב שאדם שרוצה לזכות בדין בראש השנה שיקבל על עצמו קבלה אחת ויעמוד בה).

אדם לא יכול להשתנות תוך יום אחד! צריך להוציא את כל הרגשות והמחשבות לאופן מעשי, מה אני עושה עם כל הרגשות שלי והמחשבות תכל'ס. הבעיה היא שיש אנשים שמגיעים לחגים ולא יודעים לעשות לעצמם גבולות עד כמה אני מתחזק, ואז הם מעמיסים על עצמם עומס רוחני שהם אינם יכולים לעמוד בו ואז הם נופלים. פשוט תתכנן מה אתה הולך לעשות בחגים, הולך להגיד כך ללמוד כך.

אברך פעם דיבר איתי שבימי הסליחות והרחמים הוא לחוץ ואפוף מחשבות. שאלתי אותו: "זה תורם לך משהו? תעשה עם זה משהו, סתם להיכנס למחשבות שלא יוצא מזה כלום אין לזה שום טעם".

וכל אחד ואחד ברמתו הרוחנית. יש יהודי שהתקשר לשאול אותי מה לקבל על עצמו? הוא סיפר לי שקשה לו להתפלל במניין והוא מתפלל בבית בכל יום. וכמה פעמים שהוא ניסה הוא נכשל.

אמרתי לו: "תקבל על עצמך רק שחרית להתפלל בתוך בית הכנסת וזהו. אל תקבל יותר מזה".

הצעד הקטן הזה יוביל בעז"ה לצעדים גדולים אחריו.

אני מאוד מאמין בקבלות של דברים קטנים ועוד דברים קטנים, אור מביא אור, גם שיהיה הכי קטן שיכול להיות.

דבר רביעי - אנשים רוצים שיהיה גם וגם וגם. גם שיהיה שולחן הכי יפה לחג, גם את כל סוגי הסלטים, גם להספיק לקנות בגדים וגם להתכונן רוחני לפני ראש השנה.

אדם צריך לשחרר ולדעת לעשות סטופ ולהכיר את כוחות נפשו, ולהגיד לעצמו לא הכול דחוף עכשיו גם אם יהיו פחות סלטים הכול יהיה בסדר, הכי חשוב זה הרוגע והשמחה.

כתוב שצריך לשמוח בראש השנה ולא להיות עצוב.

על הגר"א כתבו שהיה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, ואמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה כדוגמת המדינה שממליכים מלך ומעטרים אותו. כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות שאנחנו עַמוֹ.

העצבות – אמרו גדולי החסידות – אינה עבירה כשלעצמה, אבל היא גורמת להרבה עברות גדולות!

ומובא בספר "פרי הארץ" לרבי מנחם מנדל מוויטבסק שהקליפה הכי גדולה היא העצבות.

פעם סיפר לי יהודי שלפני כל שבת ובפרט לפני ראש השנה, ממש לפני הדלקת נרות, הוא מדליק מוזיקה שמחה בווליום גבוה והוא רוקד עם ילדיו ואשתו בשמחה עשרים דקות כדי להכניס את השבת והחג בשמחה.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל.

• לתגובות: machon.rot@gmail.com