לאחרונה התקשורת מלאה בדיונים ופרשנויות באשר לתקיפה הצפויה בסוריה ע"י קואליציית "העולם הנאור". התימוכין והלגיטימציה לתקיפה נשענים כביכול על ערכים הומניסטיים ליברליים ודאגה לעם הסורי, ומדי פעם משתרבב אף טיעון של הגנה על מדינת ישראל – אני חושב שהמציגים עמדות אלו, לכל הפחות מזלזלים באינטלגנציה שלנו, ולכל היותר זורעים בעינינו חול.
"העולם הנאור" עמד מנגד כשבסוריה נטבחו טיפין טיפין כמאה אלף אזרחים חפים מפשע (המספרים בהן נוקבת האופוזיציה גבוהים בהרבה) ע"י רובים, טילים, פצצות ונשק קונבנציונאלי "חסר כל עניין" אחר לקהילה הבינלאומית.. ואז נשמעה זעקת גוועלט. "זהו עד כאן, הקו האדום נחצה", הצהיר מנהיג העולם המערבי.
הערת אגב: מבחינה גיאופוליטית, לוגית, טקטית... שרטוט קווים אדומים ע"י פוליטיקאים בתנאי אי וודאות זו איוולת אסטרטגית. שרטוט קו אדום בנסיבות של היום שעשויות להשתנות למחרת ושיצדיקו את חציית הקו האדום, עשויים להציג את הפוליטיקאי כחלש, לא אמין, אינפנטיל ועוד'. האם ניתן לקחת בחשבון את כלל המשתנים הנעלמים אפריורית? התשובה היא לא. אז נשאלת השאלה, למה לסנדל את עצמך מראש.
התנהגותה של ארה"ב מזכירה התנהגותו של הילד הפחדן בשכונה שמאיים ללא הרף, מרבה לנופף בידיים וסוף מעשה בקול ענות של מכה בישבן. כמאמר קלינט אוסטווד מתוך הסרט "הטוב, הרע והמכוער": "אם אתה רוצה לירות תירה אל תדבר". כך, על פי מקורות זרים תקפה ישראל מצבורי נשק ובסיסים צבאיים בסוריה לפחות חמש פעמים בחודשים האחרונים. היא לא יצאה במסע פרסום חוצה יבשות ולא צעקה החזיקו אותי פן אני תוקפת, ואף לא הלכה לבקש רשות מאבא ואמא. היא פשוט פעלה!
שאלה נוספת היא, אם המניעים של הקהילה הבינלאומית כה הומניים, מדוע הקו האדום ששורטט היה טכני? שימוש בנשק להשמדה המונית. ואם אכן היו עושים שימוש בנשק כימי והיו נהרגים רק עשרה בני אדם, גם אז היו מתלהטות רוחות המלחמה? מדוע "קואליציית העולם הנאור" לא קבעה קו אדום מוסרי? רף של הרוגים לדוגמה. מעל אלף הרוגים חפים מפשע וצפו להתערבות צבאית!
אומרים לנו שהסיבות לתקיפה זה לא רק רצח העם בסוריה, אלא גם הגברת היציבות באזור והגנה על גבולות מדינת ישראל. האומנם? האם מישהו יכול לערוב לנו שארגוני הטרור, ביניהם אל קעידה ו"לוחמי חופש" קיצוניים אחרים הנלחמים היום באסד עדיפים לישראל על פני המצב השורר היום. התשובה היא לא. מצב בו מספר ארגוני אסלם קיצוניים נלחמים זה לצד זה ובד בבד מתחרים זה בזה מי קיצוני יותר עשוי לגרור את מדינת ישראל לזירת עימותים משנית מוקדם מהצפוי. מצב דומה שרר ברצועת עזה ערב מבצע עופרת יצוקה, כאשר קבוצות סלפי-ג'יהאדיות קראו תגר על חמאס וניסו להציג את עצמם בתור אלטרנטיבה מיליטנטית יותר, ובכך לזכות ביותר פופולריות, אהדה ותשומת לב בינלאומית לארגונם.
אני מעריך מאוד את הברית בין ישראל לארה"ב ומוקיר את הסיוע הכספי שלה לביטחון ישראל וליציבות האזור כולו. יחד עם זאת, חשוב שקברניטי המדינה וראש הממשלה בראשם לא יישלו את עצמם. האירועים האחרונים במזרח התיכון אינם באמת מונעים מאינטרס ישראלי ואף לא מדאגה לעם הסורי, שללא ספק הינם בעלי משמעות אך משחקים כאן תפקיד משני גרידא. המשחק כאן גדול ומורכב בהרבה ואילו התפקיד שלנו הוא כניצבים פיונים בלבד.
העימות בין שתי המעצמות ארה"ב ורוסיה על כח גיאופוליטי, שליטה וכסף עלה לאחרונה מדרגה והוא זה אשר ניצב במרכז העלילה. החשש של רוסיה מהפלת בשאר אסד, בן בריתה הקרוב במזרח התיכון חותר תחת שאיפותיה האימפרליסטיות. המחיר הגיאופוליטי הכרוך באובדן אחיזה באזור אסטרטגי בו לרוסיה יש נמל אחד בלבד(בטרטוס) עשוי להוות מכה קשה לפוטין. אם לא די בכך, חוזי ייצוא הנשק והציוד הצבאי שרוסיה מספקת לסוריה מדי שנה נאמד במיליארד וחצי דולר. אומנם הייצוא הביטחוני של רוסיה לסוריה איננו מרכיב מרכזי בסך כל ייצוא הנשק הרוסי ותעשיית הנשק הרוסית איננה תלויה במכירותיה לסוריה, אך מדובר בסכומים בלתי מבוטלים. כך גם ראוי לציין, ששווי החוזים הקיימים היום שסוריה התחייבה לרכוש מרוסיה נאמד בכ 4 מיליארד דולר.
מי שמבינה היטב את שורש הבעיה ואולי מזהה גם את ההזדמנות הטמונה בכך, זו היא ערב הסעודית. בשיחה לפני כחודש שקיים בנדר בין סולטאן, המנהל הכללי של סוכנות הביון הסעודית עם הנשיא פוטין, הוצעה לאחרון עסקה מפתה בתמורה לנסיגתה של רוסיה מתמיכתה בנשיא הסורי בשאר אל-אסד. ערב הסעודית מוכנה להתחייב לרכישת אמצעי לחימה רוסיים בשווי של 15 מיליארד דולרים, ואף לסייע לרוסיה להרחיב את השפעתה במזרח-התיכון. כעת הכדור הוא בידי פויטין, כל שנשאר לו כעת זה להעריך נכונה טרם ביצוע ההצרחה. האם ביכולתו של בשאר אסד להמשיך ולשמור על כסאו כנשיא או שהגיע העת לחפש בני ברית חדשים בשכונה.