(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)
בשעה 2:04 בלילה, או שיש לומר כבר לפנות בוקר, הצלחנו להידחק החוצה ממתחם הכותל המערבי. כמו בכל שנה, גם השנה, אני וחבריי תושבי המרכז ברובם, חילונים כולם, מקיימים את המסורת השנתית שלנו - אמירת סליחות ברחבת הכותל.
כן, כן, קראתם נכון! אנחנו, החילונים הלכנו לבקש מאבינו שבשמיים - סליחה.
לא חלילה על מי שאנחנו, אלא על כל הדברים שהנפש שלנו לא יכלה עוד להכיל, על הדברים שיושבים לנו על הלב, על כל הדברים שאנחנו מתביישים בהם, שעליהם אנו רוצים לבקש, לפני הכרעת הדין - סליחה!
כן, אפילו לנו החילונים יש דברים שאנו מתביישים עליהם ומרגישים שאנו חייבים עליהם את הסליחה מהיושב במרומים.
מי שלא עמד ברחבת הכותל המערבי בליל כיפור לא חווה עוצמת רגשות אדירה כזאת מימיו ואני בספק אם אי פעם יחווה.
יש יום אחד בשנה שבו אתה מרגיש יהודי כמו כולם, יום אחד בשנה שאתה מרגיש שה' הוא גם שלך ואתה שלו,יום אחד בשנה שאתה באמת מבין שכל אלה שמנסים לנכס את ה' רק להם כל כך טועים ומטעים, כל כך מפלגים ומפרידים.
נכון, אנחנו מאוד שונים אבל כמאמר הקלישאה - כולנו יהודים.
ברחבת הכותל בזווית העין ראיתי אברך חרדי ולבוש כמיטב המסורת, מסביר לבחור חילוני עם כיפה מנייר איך מתפללים. ממש פתח לו את הסידור והסביר לו כמו שאב מסביר לבנו או אח גדול לאחיו הצעיר.
הרגע הזה סימל בעיניי את כל מה שאליו אנחנו מתפללים שיהיה פה בשכונה שלנו.
שני החבר'ה האלה יכלו להתנהג בכל יום אחר בשנה כמו שני אויבים מרים המתנגחים בזירת אגרוף. כל אחד והסיבות שלו ועם האמת שלו.
ודווקא הערב, בצינה הירושלמית, מתחמם הלב ונפתח לנוכח מראות כאלה.
אבקש ממכם רק דבר אחד, אל תצחקו עלינו אל תגחכו. הרבה פעמים שמעתי שטויות ודווקא מהכיוון שלכם כמו "כל השנה אתם עושים חטאים כמו פושעים ואז מתחפשים לצדיקים ליום אחד ובאים לבקש סליחה".
כפי שציינתי בתחילת הטור, אנחנו לא באים לבקש סליחה על מי שאנחנו אלא על המעשים שלנו. את תפקיד השופט נשאיר לבורא עולם.
ומחר, שנלך לבית כנסת נרגיש את ההרגשה המיוחדת הזאת שבה כולנו (כן, שוב כולנו) נעמוד בפני הא-ל, דרוכים ומבויישים על כל הדברים הרעים שעשינו השנה.
הדברים שהרסו לנו את הנשמה, נבקש כל אחד לעצמו סליחה וכפרה, בריאות, פרנסה טובה והצלחה.
אולי כל אחד מאיתנו יבקש עוד בקשה,שיהיה שלום בנינו ופחות שנאה והרבה יותר אהבה, הרבה יותר חמלה.
שנבין את אחד השני באמת ושנדע לקבל ולכבד כל אחד את דרכו של השני ש"חייה ותן לחיות" לא תהיה סתם סיסמא ריקה אלא החלטה.
אם נעשה זאת, יהיה לנו דבר אחד פחות לבקש סליחה בשנה הבאה.
אני בטוח שהמראות האלה מזכות אותנו ומובילות את היד החותמת את הגזירה לחתימה טובה.
חתימה טובה וצום מועיל לכולם.
הצגת כל התגובות