בעיתון "בקהילה" ובאתר כאן, פורסמה כתבה מאת שלומי גיל שכותרתה "נצח ישראל לא ישקר?" תכנו מכיל "תחקיר" הזוי, ברמה של "בן דוד שלי מכיר מישהו שאמר לו.." על הנח"ל החרדי, ובסופו המלצה גם לנערים שאינם לומדים בישיבה, שלא להתגייס לצה"ל.
אך לפני שאתייחס לכל ה"אי דיוקים" העובדתיים המופיעים שם, וכן לדון במסקנות השערוריתיות. הבהרה: מתגובות רבות למאמרי הקודם בטוקבקים, נוכחתי לדעת שרבים מהקוראים שהגיבו לדבריי, סובלים מלקות קשה ב"הבנת הנקרא". הם גידפו והשמיצו כאילו קראתי לגיוס "בני תורה" ועוד טעויות הבנה [חלקם הגדול אפילו לא הבינו שהמאמר נכתב בציניות] לכן אצהיר, ושוב אצהיר, הטור הזה עוסק במי שאינו "לומד בישיבה" וברור שאין הכוונה "לבני התורה" היקרים באמת, המקיימים את העולם בתורתם. לומר שוב? רק על חרדים שאינם לומדים בישיבות!! עכשיו זה ברור? עוד פעם? טוב! לא על בני תורה, בישיבות ובכוללים. לא! לא! לא! אפשר להמשיך?
אדוני הכתב /התחקירן/ . וכי לא היה ראוי גם במאמר ביקורת, להקדים משפט, ולו אחד, של "תודה" והכרת הטוב? הרי אתה משמיץ במאמרך נערים שמוסרים את נפשם [כפשוטו,ללא מליצות נבובות] להגן גם עליך, עליך ועל קרוביך, [בעזרת ה' כמובן], מפני אויבים החפצים להשמיד את כולנו יושבי הארץ.. לא מגיעה להם ולו מילת תודה ולו אחת ללא שום קשר לרמת שמירת המצוות שלהם? הם מגינים עלינו בפעולות עתירות סיכון, בשמש הקופחת, ובקור המקפיא, בסיורים בכפרים עוינים, במארבים, בשמירה במחסומים שעות רבות בשמש הלוהטת, תוך סיכון חיים של ממש.
רגע רגע, יום יום, במשך שנתיים מלאות. מסירות נפשם מאפשרת גם לך, לשבת בנחת ובנעימים ספון בביתך הממוזג, ולגדף אותם. לא למדת בישיבה בשיחות המוסר, שאפילו לעפר ולמים הרגיש משה רבינו, חובת הכרת הטוב? לאיזה שפל מוסרי צריך להגיע אדם מן היישוב שלא להוסיף לכתבה, ולו מילה אחת של הכרת הטוב?.
מאזניים של מעלה
אתה העיתונאי בעל המאמר טורח לתת ציונים לרמת קיום המצוות של חיילי הגדוד. וכי אתה יודע לשקול במאזניים של מעלה, כמה שווה מצוות הצלת נפשות רצופה מייגעת ומתישה, מתוך סיכון חיים? [טוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה שלא בצער" (אבות דרבי נתן ג, ו)] וכי תדע מהי חומרת התביעה מבחור, שלא זכה להיות מהתורמים בתורתם לעולם, ושאינו בהגדרת "תורתו אומנותו" מדוע לא התגייס ועבר בכך על "לא תעמוד על דם רעך" ? [ובוודאי אם היה יכול לשרת בחיל קרבי?] מי שאינו יודע להכיר טובה לחיילים שאוכלים "חורב ביום וקרח בלילה" ומוסרים נפשם להגן עלינו [בעז"ה] ספק אם יש לו את הזכות להקרא "אדם". שהרי הוא נטול רגש מוסרי אנושי, הבסיסי ביותר.
אסיים קטע זה בעובדה משובבת לב, כאשר המחזור הראשון של "נצח יהודה" התקבל בסבר פנים יפות בביתו של הרב ש. וולבה זצ"ל. פתח ואמר: עוד לפני שאומר בפניכם שיחת עידוד וחיזוק, קודם לכל אני רוצה לומר לכם פשוט תודה! כל טיפת זיעה שאתם מגירים, באימונים, ובפעילות הלוחמה, תישקל בבי"ד של מעלה ותעמוד לזכותכם לעתיד לבוא.
אתה קורא גם לנערים שרמת שמירת המצוות שלהם ירודה [זמנית אי"ה] שלא להתגייס. עוד לפני שאזים את הנתונים שכתבת במאמרך, מה אתה מציע להם כאלטרנטיבה. להמשיך ולחיות חיי ריק והוללות? להמשיך בשוטטות חסרת מעש בכיכרות העיר, ולבלות בבתי עינוגים נוטפי תאווה? וכי עדיף פרחח והולל, בכיפה שחורה ובחולצה לבנה בוהקת, על מוסר נפש במדים? הרי גם אם לא יתחזקו בירא"ש בצבא [שלא כרובם] יעברו תוך כדי השירות הצבאי הקשה והמייגע, תהליך נפשי חיובי ומרשים, יבנו את אישיותם מחדש, כאנשים מן היישוב האחראיים על עצמם ומשפחתם. מקיימים את חובתם הבסיסית לפרנס את משפחתם בכבוד, בכלים המקצועיים שרכשו בשנת השירות השלישית.
מה אתה מייעץ להם להמשיך לחיות חיי טפילות בזויה, כחבריהם שלא התגייסו? ואולי אתה מציע להם להצטרף לישיבות הקרויות "ישיבות לנושרים"? [ישיבות?] הרי בראיון עתיר מילים בעיתון "במשפחה" הצהירו שניים מראשי הישיבות הגדולות ביותר מסוג זה. שהמוסדות לנושרים כפי שהן קרויות בציבור, פשטו את הרגל מבחינה חינוכית. אמר לנו פעם אחד אחד מהאדמורי"ם המפורסמים, העוסק רבות בנערים שלא היו מסוגלים להמשיך ללמוד יום ולילה בישיבה, "בעיני עדיף נער מהמגזר החרדי שאמנם פחות מצוות הוא שומר כרגע, אבל הוא "אדם", מאשר הולל ובטלן שאולי כרגע שומר יותר מצוות, אבל אישיותו ריקה וחלולה".
הוסיף האדמו"ר ואמר: אנו אומרים כל יום "לעולם יהא אדם ירא שמיים" וכו' זהו הסדר הנכון, קודם "אדם" ורק לאחר מכן ירא"ש. אסיים פרק זה בבדיחה עצובה אך אופיינית. לפני כעשר שנים נשלח לאחד הרבנים המלווים את "חיילי נצח יהודה" בחור חסידי בעייתי, הוא נשלח ע"י עסקן מאותה חסידות כדי שישכנעו אותו להתגייס לנח"ח. הוא היה לבוש כבחור חסידי מן המניין. לאחר סיום השיחה, הפטיר הבחור, אני לא אתגייס משתי סיבות, האחת כי אני מעשן גם בשבת ושם בגדוד לא יתנו לי לעשן בשב . סיבה שניה אם יראו אותי בשכונה במדים, זה יזיק לי בשידוכים.
הערה נוספת לפני שאתייחס למה שאתה כותב המאמר קורא "עובדות". כל מי שעיניים לו וטיפת הגינות בליבו, מבין שעידוד נערים [חסידים, ספרדים, ליטאים, שאין "תורתם אומנותם" שלא להתגייס למסגרות צבאיות מתאימות למגזר מסכן באופן ישיר את המשך קיום הישיבות הקדושות. לא אאריך, אך ברור שעננת השחור המעיקה, התלויה כיום מעל הישיבות הקדושות, היא תוצר ישיר של אי כיבוד ההסכם בינינו לבין הציבוריות הכללית.
העובדות האמיתיות
הסכם זה כלל שתי סעיפים מרכזיים: סעיף א' - מי שלומד ו"תורתו אומנותו" לא ייתגייס. סעיף ב' - מי שלא לומד ייתגייס למסגרות המתאימות לאורח החיים החרדי. אי כיבוד חלק אחד של ההסכם [השתמטות פשוטה] הביאה במישרין לאי הרצון בציבור הכללי לקיים גם את חלקו השני של ההסכם. לא היינו אמורים להיות מופתעים מכך, שהרי הזהירו אותנו, וחזרו והזהירו כל ראשי הישיבות זצ"ל שכך חלילה יקרה, אם לא נדע להתנהל נכון והוגן. אתם שעזבתם את הישיבה ובכל זאת לא התגייסתם, אתם העסקנים ואנשי התקשורת שעודדתם אותם לנהוג כך כל השנים, סכנת הגיוס לבני התורה כיום, נגרמה בגינכם, ועל מצפונכם.
וכעת לעובדות: משמיצי גדוד נצח יהודה טוענים א. שהוא גדוד קטן וכמעט שלא קיים. ב. רוב המתגייסים הם מהמגזר הדת"ל. ג. החיילים המשרתים שם אינם מקבלים תנאים, שיאפשרו להם לקיים אורח חיים חרדי למהדרין. ד. רוב החיילים ירדו בירא"ש במהלך השירות.
הנה לפניכם העובדות לאשורן, [אגב שום עיתונאי או משמיץ אחר, לא טרח לבקר בעצמו בגדוד לראות מקרוב מה קורה שם באמת, שום רב מרבני הנח"ל החרדי לא התבקש ע"י שום גוף תקשורת חרדי כלשהו, להתראיין ולספר את אשר נעשה שם במציאות. אמת עיתונאית במיטבה,] לטענה א – הגדוד כיום מספרית, הוא אחד מהגדודים הגדולים ביותר בצה"ל. גדוד קרבי לכל דבר, שקיבל צלשי"ם רבים במשך השנים, על הצלחות בסיכול פיגועים, מקצועיות, ודבקות במטרה.
על טענה ב' – לפני כל גיוס בודקים בקפדנות במיט"ב [אכ"א] שלכל הפחות 70% מהמתגייסים יהיו בני המגזר החרדי. הגדרת "חרדי" לשיטתם, כל נער שבשלוש השנים האחרונות שלפני גיוסו, למד בישיבה חרדית . [יש להם רשימות מדוייקות להגדיר כל ישיבה לאיזה זרם חינוכי היא שייכת]. שאר ה30% באים מהמגזר החרד"לי. תרומתם של אלה לחיזוק החיילים בכל העניינים הרוחניים, אין ערוך לה. המתגייסים החרדים נחלקים לכמה קבוצות.
קבוצה ראשונה - של נערים נורמטיבים יראי שמיים, שמצד אחד אינם מסוגלים או רוצים לשאת בנטל הקשה של לימוד גמרא שעות רצופות יום יום בישיבה . אך מאידך מצפונם התורני היהודי הביא אותם להצטרף דווקא לגדוד קרבי המתאים לאורח חייהם החרדי , ולקיים בכך מצוות הצלת נפשות במסירות נפש.
הקבוצה השניה - נערים שעוד לפני הגיוס ירדו מאוד בירא"ש, אך מאסו להמשיך ולחיות חיי שקר ובטלה ללא תכלית. והתגייסו דווקא לגדוד "נצח יהודה" מסיבות שונות. או כי רבים מחבריהם משרתים שם. או כי חפצים הם לזכות בשנת השירות השלישית, בה הם רוכשים "כלי פרנסה" מגוונים, כל אחד לפי רמתו האישית. העובדה שרבים מקבוצה זו החליפו [עוד לפני הגיוס בדרך כלל] את כיפתם, מכיפה שחורה לכיפה סרוגה, [זו הסיבה שרבים חושבים שהמתגייסים באו מהמגזר הדת"ל] באה לאחר שסבל רב נגרם להם מהיחס המשפיל של תושבי השכונה בה הם גרים , ולצערנו כיפה זו מסייעת להם כאילו להכריז "איננו שייכים למגזר יותר".
ומילה לטוקבקים
למרות זאת, רבים מהם לאחר השחרור חוזרים ומזהים עצמם שוב כחלק מהחברה החרדית, ובצביון זה בונים הם את משפחתם ומחנכים את בניהם. זאת ועוד, גם מקבוצה זו רבים הם המתחזקים בירא"ש בצבא, ברמה זו או אחרת, ויעידו על כך מאות מאות הורים מאושרים. רק חלק קטן מחיילי קבוצה ספציפית זו, ממשיכים את תהליך ההתדרדרות שהחלו בו עוד לפני שהתגייסו, למגינת לב כולנו. [במבחן התוצאה! היחס בין המתחזקים למתדרדרים ב"נצח יהודה" הוא הרבה יותר מרשים, מאשר התוצאות החינוכיות המקבילות ברוב ה"ישיבות לנושרים" . אפשר לבדוק זאת!!]
באשר להשמצה ג' – מבחינת המסגרת הצבאית ונהלי הגדוד, אין, ולא תתכן, מסגרת מושלמת ממנה. שלטונות צה"ל עמדו עד לפרט האחרון בהתחייבויות שנתנו לרבנים שייסדו את מסגרת "נצח יהודה". הצניעות נשמרת בקפדנות יתרה!
במחנה זה לא נכנסת שום חיילת או קצינה ואפילו לא לצורך עבודה זמנית כל שהיא. [הסביבה צנועה יותר, מכל רחוב חרדי אחר ] האוכל, ברמת ההכשר המקובלת במגזר החרדי. שיעורי תורה ומוסר, מתקיימים שם יום יום, במיוחד בחדשי האימונים כאשר סדר היום קבוע ומתוכנן מראש.
הפרהסיה במחנה מוקפדת כך שתתאים לחיילים חרדים, וחייל שאינו מקפיד על כך [כיפה או שבת] לאחר שלא שעה לאזהרות המפקדים, עף בד"כ מהגדוד. רובם ככולם של המפקדים, מהמג"ד עד אחרון "מפקדי המחלקות " באים או מבוגרי הגדוד או מהמגזר הדתי לאומי, וככלל הם שומרים על שפה נקיה ומתאימה לשומרי מצוות. את הגדוד מלווים רבנים המבינים את נפש הנוער, לחיזוק ועידוד, רבנים אלו שומרים קשר עם רבים ממשפחות החיילים, ומשמשים כתובת, הן למצוקות החיילים והן למצוקות משפחותיהם.
הם מכירים כל חייל וחייל מאירים להם פנים, ומחזירים להם לאט לאט את הביטחון שהקב"ה שמח אתם, בקיימם מצוות פיקוח נפש והצלת נפשות . ואין צורך להכביר מילים מה הכרה זו תורמת לנפש היהודית השוכנת בנערים יקרים אלו. תקלות? תמיד יש, ותמיד יהיו! וכי קיים מוסד כלשהו, שאין בו תקלות? להתגולל על שלטונות צה"ל, שהשקיעו מאמצים אין קץ, שפכו כסף רב, כדי לאפשר תנאים מתאימים לכל חרדי החפץ בכך, ולהאשים אותם במצב רוחני כזה או אחר של חיילים, היא כפיות טובה מרושעת!
אלו העובדות!
בוודאי יעלו כאן מספר כותבי טוקבקים, יגדפו, ישמיצו, יעלילו עלילות ...[חבר שלי ששרת בנח"ל אמר לי.... אני מכיר בן דוד..... או אני עצמי שרתתי שם ויבושם להם. והבוחר יבחר!
הצגת כל התגובות