מעשה בעשיר אחד שהיה לו בן יחיד. רצה האב שבנו זה יכנס לעולם המסחר, ולכן עמד וקצב לו סכום של כסף גדול בכדי שיפתח לעצמו חנות למסחר. עשה הבן כאשר ציוה עליו אביו ואולם מכיון שהיה עדין נפש ומפונק ולא הורגל בעקלקלות הסוחרים, לא הצליח במסחרו וירד מטה מטה. כאשר ראה הבן כי מצבו בכי רע, פנה אל אביו בבקשת עזרה. אולם להפתעתו העגומה גער בו אביו בכעס ואמר: "מדוע אתה פונה אלי? הרי נתתי לך סכום כסף למחייתך וגם החנות שפתחת באמצעות כספי עדיין קיימת. פנה אלי רק כאשר לא ישאר בידך מאומה".
לימים פרצה שריפה בפאתי העיר. האש התגברה והתושבים התקשו לכבותה. עד מהרה התקרבה האש לחנותו של הבן ובשל כך מיהרו ידידיו להתריע בפניו. הם זעקו לעברו: "חושה מהר לעבר חנותך בטרם כל הסחורה שלך תעלה באש".
להפתעתם השיב הבן בקול שליו ובארשת פנים רגועה: "אדרבא, הלואי שחנותי תעלה באש. אם כך יקרה ולא ישאר בידי מאומה, אוכל לשוב ולבקש את עזרתו של אבי..."
עד כאן המשל.
והנמשל: זכורים לכם בודאי המראות של המפגינים אשר הפגינו עד לפני חודשים ספורים ברחובות הערים בנוגע ליוקר המחיה המאמיר בישראל. אנשים יצאו אז בהמוניהם לרחובות בכדי למחות על כך שסל המזון בארץ יקר בהשוואה למקומות אחרים בעולם. ההפגנות הללו נשאו את השם "מחאת הקוטג' " בשל העובדה שמחירה של גבינת הקוטג' התייקר. כעת כשאנו מביטים לאחור על אותן ההפגנות, זה נראה מגוחך. הרי מצבנו בארץ החמיר לאין שיעור בהשוואה לאותה תקופה.
מה שכן עלינו לעשות זה להפיק לקח מאותן ההפגנות ולומר: אם בשביל קוטג' יוצאים לרחובות בשביל להפגין, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שעל דמם של כל כך הרבה יהודים אשר ניגר לאחרונה על אדמת ארץ ישראל בשל פיגועים רצחניים, צריכים אנו לצאת לרחובות ולמחות בכל העוצמה כנגד אזלת ידה של הממשלה שמשדרת חולשה וחוסר אונים כנגד המפגעים.
כח ההרתעה של כוחות הביטחון כנגד המפגעים הארורים, שואף לאפס ולכן הם לוקחים על עצמם לדאבון הלב שוב ושוב את המשימה ואת המטלה לרצוח יהודים נקיי ידיים וברי לבב. לו היה הצבא נוקט בצעדים נועזים והחלטיים יותר של פעולות מנע וסיכול, בוודאי שהמצב העגום שבו אנו שרויים כעת לא היה קיים.
על הממשלה מוטלת החובה להטיל עונשים כבדים יותר על המפגעים ובני משפחותיהם ובכך להרתיע את אותם אלה שלומדים מחבריהם לפשע, מלבצע את פעולות הטרור הללו.
ואולם למרות המציאות הקשה שאופפת אותנו אין אנו אומרים נואש חלילה. עם ישראל שידע צער ומכאוב כמעט במשך כל שנות קיומו ואף פעם לא איבד את האמונה במלך מלכי המלכים הקב"ה, גם כעת יתחזק בקיום התורה והמצוות, יתעורר בתשובה ויזעק מעומק הלב לאבינו שבשמים שיושיענו ויצילנו מהמצב העגום בו אנו נמצאים. אנו יהודים מאמינים בני מאמינים לא אומרים חלילה נואש בנוגע למצב השורר בארצנו. בדיוק כפי שמובא במשל על הבן שהגיע למצב שבו הוא חייב לפנות אל אביו כי לא הייתה לו שום משענת אחרת להישען עליה, כך עלינו לעשות כעת, כי אין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים.
נעשה זאת ממש כשם שיעקב אבינו נשא עיניו לשמים בעת צרתו ופתח ואמר את המזמור: "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי". ובדיוק כפי שהושיעו הקב"ה, כך יעשה לבניו ויביא עלינו במהרה בימינו את הגאולה השלימה אמן.