בימים האחרונים ניצב נפתלי בנט מול מכבש לחצים רבני שתוקף את הברית שכרת עם יש עתיד, ובעיקר את משמעותה: החרמת החרדים זו כנראה הטעות החמורה ביותר שעולל יאיר לפיד לבן בריתו
"אדון דרוקמן'', או סתם "חיים דרוקמן'', כך נכתב בזלזול על הרב וראש ישיבות בני עקיבא בביטאון החרדי "יתד נאמן''. "אז נכון שחיים דרוקמן חושב שהוא רב", נכתב במאמר משנת 2008, "יש רבים שלא". בעיתון החרדי התואר ''הרב'' נשלל מהרב דרוקמן, מחשובי רבניה של הציונות הדתית.
יש משהו סמלי בכך שהשבוע שמציין אולי את קץ ההגמוניה החרדית נפתח בחגיגת הוקרה של הציונות הדתית לרגל 80 שנה לרב דרוקמן. כשנאם, הביע הרב דרוקמן צער על החרמת החרדים והשארתם מחוץ לממשלה הבאה, והדגיש כי לא מדובר בדרישה ציונית דתית: "מצער אותי מאוד שבממשלה האחרונה הוטל וטו על חלק מהציבור – נזכיר במפורש 'ממשלה בלי חרדים'".
אך מיד אחרי שברך ''איזה עולם תורה ציוני אדיר קם בעשרות השנים האחרונות'', עבר הרב דרוקמן לעשות חשבון עם טענות החרדים על החרמתם. "אני לא יכול שלא להעיר על מי שמדבר על החרמה - הרי הציבור החרדי מחרים את התורה שלנו, באף ישיבה חרדית לא יימצא ספר שנכתב על ידי גדולי תורה שלנו. באיזה ישיבה חרדית יימצא ספר של הרב קוק? בישיבות שלנו נמצאים ספרים של כולם".
רגע של הומור עצמי מר נרשם כאשר המנחה יונה גודמן הכריז כי "את הערב המיוחד הזה נפתח בברכתו של הראשון לציון, הרב הראשי הרב שלמה עמאר שליט''א". הקהל - שכבר נעמד וקם לכבוד האורח שהגיע מהעולם החרדי כדי לחלוק כבוד לרב הציוני-דתי - פרץ בצחוק כשהתברר שמדובר בברכה מצולמת בלבד.
"תורה וציונות זה היינו הך''
הזלזול החרדי בעולם התורה הציוני-דתי הוא כפול: ראשית בשל האידיאולוגיה המקדשת את הציונות, ושנית בשל הזלזול ברמת ההישגים אליה יכול להגיע מי שלומד תורה "לסירוגין". לימוד התורה של ישיבות ההסדר הוא כמו הרתחת סיר שמורד מהאש פעם בכמה דקות, אמר רב חרדי חשוב, הוא לעולם לא יגיע לרתיחה האמיתית של לומד חרדי.
לעתים אפשר היה להתבלבל. הקהל שר את להיט שירי האהבה ללימוד התורה בסגנון חרדי-אשכנזי, "אשרי מי שעמלו בתורה וגדול בתורה", בדיוק כמו בכנס שנערך לא מזמן באותו אולם לבני התורה של ש"ס. הזמר אהרון רזאל שר את הלהיט הרומנטי המסכם את התחבטויותיו של צעיר דתי, עם הפזמון "אבל אני קבעתי את מושבי בבית המדרש".
המנחה גודמן ניסה לעשות סדר במורכבות וזכה למחיאות כפיים סוערות כשפנה לאורח הכבוד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואמר: "אדוני ראש הממשלה, מהרב למדנו שלימוד תורה איננו השתמטות אלא תרומה עצומה לאדן המסד של תקומתנו כעם שחוזר לארצו". התגובות הנלהבות מהקהל נמשכו כשאמר: "מהרב למדנו ששירות צבאי אינו נטל, זו זכות, זו חובה, זו מצווה גדולה וחשובה המוטלת על כולנו".
על המסך הוקרנו גם דבריו הרב דרוקמן, שמבטאים אולי את שיא המחלוקת הערכית בין התפיסה הרבנית החרדית לבין זו הציונית- דתית: "מדי צה"ל זה תשמישי קדושה, הם משמשים את החיילים להגן על עם ישראל, להגן על ארץ ישראל". בשלב אחר הופיעה דמותו של הרב בעז גנוט, שסיפר על פנייה לרב דרוקמן: "שאלנו אותו האם להדגיש את התורה או את הציונות? התשובה שלו הייתה 'יש הבדל ביניהן? תורה וציונות זה היינו הך'".
בין השורות באולם בבנייני האומה היה אפשר לשמוע, תרתי משמע, את הפולמוס של הציונות הדתית מול החרדים ואת האלטרנטיבה שהיא מבקשת להציג. במרכז ישב הרב דרוקמן ולידו כוכב הדור החדש של הציונות הדתית, נפתלי בנט, ולצדם נשים וגברים יחדיו בשיא הטבעיות, דבר שאי אפשר לדמיין באירוע לכבוד רב חרדי, או באירוע חרדי כלשהו. על המסך הוקרנו דברים של רעייתו הרבנית ד"ר שרה דרוקמן, וכל אימת שהוזכר שמה הקהל פרץ במחיאות כפיים. היא אף סיפרה איך הוא, הרב, החל לחזר אחריה. מאידך, שירת נשים לא הייתה שם, ניתן להניח שלא במקרה. על הבמה שרו מבחר זמרים, אהרון רזאל, יצחק מאיר, יהודה סעדו מ"כוכב נולד" (המזרחי הכמעט יחיד שזכה לראות במה מלמעלה בערב הזה) ותלמידי הישיבה התיכונית המוזיקלית – מסתבר שיש דבר כזה – "כינור דוד".
נתניהו דיבר על ההישגים של הרב דרוקמן "בעבודה המשותפת שלנו בתחום הגיור". הרב דרוקמן עמד בראש מערך הגיור והוביל את הפעולה ההיסטורית הבלתי נתפסת של גיור כ-50 אלף עולים בשנים האחרונות. "איני מכיר אף אחד שצירף לעם ישראל כל כך הרבה אנשים", שיבח אותו נתניהו, והוסיף: "אני ביקשתי למנות אותך לתחום החשוב הזה כי אין כמוך" (ומישהו מאחור לחש: "אבל לא ביבי מינה את הרב דרוקמן, שרון מינה אותו"). את דבריו חתם נתניהו במלים אוצרות ההבטחה שמהדהדת כל כך טוב בעולם הציוני-דתי: "אני רוצה לברך אותך על הפעולה למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, ובעזרת השם, החוט המשולש לעולם לא יינתק".
נתניהו הטיב ללטף את הציונות הדתית: "בכל מקום שאני הולך, בצה"ל, בכלכלה, בעסקים, במדע, בטכנולוגיה, בציבוריות שלנו, בממשלה, בכנסת, בכל מקום, בלשכה שלי אני מוקף... אני מוקף בכיפות סרוגות, בכיפת הברזל... אין תחום שאין בו בוגרי המוסדות של בני עקיבא". ראש הממשלה סיפר "הייתי עכשיו בגמר קורס טיס והייתה שם טייסת דתיה, מדריכה באולפנה של בני עקיבא, משהו מופלא. הייתי בקורס חובלים וראיתי בוגרי שייטת. אני לא בטוח מה הם עושים עם הכיפה במים...".
איך הכיפה נשארת על קרחת?
במבואה של בנייני האומה אפשר היה לחשוף לפחות סוד אחר - איך מחזיקה הכיפה של בנט. כיפה שלקראת סוף מערכת הבחירות זכתה לביקורת חריפה בדרשתו של הרב עובדיה. אחרי שכינה את הבית היהודי "בית של גויים", פנה הרב עובדיה לעיסוק בגודל כיפתו של בנט ואמר: "מה זה מפד"ל (ראשי תיבות) פתי מאמין לכל דבר. ש"ס מי המנהיגים שלהם? חכמי התורה. לא אנשים רשעים. לובש לו איזה כיפה קטנה על ראשו בגודל של העיניים שלו. עושה עצמו שהוא דתי. זה דתי?".
איך לעזאזל הם מחזיקים על ראשיהם המגולחים-אופנתית את הכיפות הקטנות, שאלו את עצמם לא מעטים. משה קלוגהאפט, שעמד מאחורי הקמפיין של בנט וחובש "כיפה בגודל העיניים שלו בעצמו", הסביר: "מדבקות, דו צדדיות, אני לוקח מהילד שלי. זה הסגנון הבנטי החדש".
אז מה בין הכיפה בגודל עין של בנט לבין בעלי הזקן של ישיבת מרכז הרב והמשופמים של בני עקיבא שסבבו אותו באירוע? כולם מדברים על קואליציה לא טבעית בין בנט ללפיד, אבל לעתים גם הקואליציה בתוך "הבית היהודי" נראית לא לגמרי טבעית.
הציונות הדתית אינה מקשה אחת. זו לא רק החלוקה בין "דתיים לאומיים" לבין "חרד"לים". להוציא את האהבה לציונות וההערכה לשירות הצבאי מדובר בשתי חברות שונות. החרד"לים דומים לחרדים ושונים מהדתיים בשלל נושאים, מעניין השערות על הפנים, דרך ההסתייגות מערכי המודרנה והחשיפה לתרבות הישראלית, ועד אורחות חיים כמו גיל הנישואין, מספר הילדים וכו'. וכן, יש שוני גם ברמת המחויבות להלכה, בעיקר כשהיא מתנגשת עם ערכים מודרניים, ועל אחת כמה וכמה רמת המחויבות לציות לרבנים.
חלק גדול מהציונות הדתית לא מנהל עם הרבנים מערכת יחסים כמו זו של החרדים עם רבניהם, ולא רואה בדעתם "דעת תורה" שמחייבת אותו בכל נושא. גם אצל התורניים יותר לא מדובר בעולם מושגים חרדי. גם בתוך כל אחד משני מגזרים אלה אין מדובר בעולם דתי אחד. מדובר בקשת רחבה ומרהיבה של תפיסות ואורחות חיים, שאפשר לחלק אותם למגזרים ולתתי מגזרים ולפלגים ולתתי פלגים ועוד שלל אינדיבידואליסטים.
גם הפערים בין הרבנים מייצגים עולמות שונים ומגוונים. מרבני צהר המתונים של הרב יובל שרלו, הרב דוד סתיו והרב שי פירון, ועד רבני החרד"לים השקועים בסכסוך בין רבני ישיבת מרכז הרב לבין רבני ישיבת הר המור בירושלים. האחרונים הם האידיאולוגים הקיצוניים ביותר בתפיסה הגאולית, המקדשת את מדינת ישראל קדושה דתית. והנה, המנהיג הרוחני של פלג הר המור, הרב צבי טאו, פרסם השבוע עם חבריו גילוי דעת בעד החרדים בו נכתב: "כל הדיבורים וההצעות בדבר צמצום לימוד תורה בישראל ... הרי זו פגיעה בכתרה של תורה, חילול השם והשפלת קרן ישראל חלילה. התורה היא סם החיים של גאולתנו מדינתנו".
לפיד סיבך את בנט והקל על מלאכתם של מתנגדי הברית. בנט הצליח לקבל מכתבי תמיכה מרבנים חשובים, אך נשמעו גם קולות רבניים נגד הברית. מהמערכה הרבנית נפטרו שני הגדולים שהותירו את הציונות הדתית עם הדור הבא, שני אחרוני הרבנים הראשיים הציונים-דתיים. הראשון הוא הרב אברהם שפירא, שאגב ביקר בעבר את התשוקה הציונית-דתית לקואליציות ללא תנאי עם חילונים על חשבון שומרי מצוות, ואת המצטטים "ישראל שחטא ישראל הוא". הרב שפירא אמר עליהם כי הם זוכרים היטב כי "ישראל שחטא ישראל הוא", אבל לעתים הם שוכחים "שגם ישראל שלא חטא ישראל הוא".
השני הוא הרב מרדכי אליהו. בנו, הרב שמואל אליהו, הוביל מהלך נגד בנט ולמען חידוש השיח עם החרדים. הוא ניסח מכתב עם הרב אליקים לבנון, עלה לשידור שוב ושוב בתחנת הרדיו המזוהה עם ש"ס "קול ברמה", ודיבר נגד החרמת החרדים. לא ברור אם הוא מודע לעובדה שמדובר בתחנה המחרימה את אביו, מחשובי הרבנים ופוסקי ההלכה הספרדים.
בימים האחרונים ניצב בנט מול מכבש לחצים רבני שתוקף את הברית שכרת עם לפיד ובעיקר את משמעותה: החרמת החרדים. זו הטעות הכי חמורה שעולל יאיר לפיד לבן בריתו. במקום לדרוש ממשלה בלי חרדים, יכולים היו אנשי יש עתיד להתעקש על נושא השוויון בנטל, לגלות שהחרדים לא מוכנים לשום פשרה, ולהבהיר לעולם שלפיכך הם לא בממשלה. כל מה שהיה צריך זה לבקש מהחרדים להציג את המתווה שלהם לשוויון בנטל, בקשה שלא הייתה נענית. החרדים לא היו מסכימים. אפילו אם היו מבקשים מהחרדים - שלשיטתם, בחורי הישיבות מגנים על חיילי צה"ל – לקבל על עצמם לומר בהיכלי הישיבות את התפילה לשלום חיילי צה"ל ותו לא, הם לא היו מסכימים. ההצהרה על החרמת החרדים נפלה נורא על אוזניים רבניות ציוניות דתיות.
"שאלו אותי עם איזה ציבור הציונות הדתית צריכה להתחבר, החילוני או החרדי?", סיפר הרב דרוקמן, "אמרתי: הציונות הדתית צריכה להיות מחוברת עם עם ישראל כולו. זה כמו שישאלו ילד 'את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?'. אנחנו בעד שיתוף פעולה עם עם ישראל כולו".
אבל בעד ישראל החילונית של לפיד קצת יותר.
הצגת כל התגובות