מצוות טבילת כלים המקור
ישראל שקנה או שקיבל מגוי כלי מאכל שעשוי ממתכת או מזכוכית, מצווה שיטביל אותו במקווה לטהרו. ום אם הכלי נוצר במפעל ששייך לישראל, אם גוי קנה אותו, הכלי הפך להיות שלו, וישראל שיקנה ממנו את הכלי, צריך להטבילו. (במידה והגוי גם השתמש בכלי יש תחילה להכשיר את הכלי ורק אח"כ לטבול)
מצוות טבילת הכלים נלמדת מן התורה אודות השלל שלקחו בני ישראל מהמדיינים שם נאמר: "וְטָהֵר, אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא", מכאן למדנו שיש לטהר את הכלי על ידי טבילתו במקווה שבו הנידה טובלת לטהרתה (ע"ז עה, ב; רמב"ן).
מצוות טבילת כלים הטעם
בטעם מצוות טבילת הכלים מובא בירושלמי שהיא כדי לרומם את הכלי ממדרגה של כלי שנועד לאכילה גשמית של גוי, אל מדרגה נעלה של כלי שישמש יהודי לאכילה שבאה מתוך קדושה.
שימוש דרך עראי
רוב הפוסקים נטו לאסור את השימוש בכלי אפילו כדרך ארעי טרם יטבלהו במקווה, אך הסתפקו לגבי כלים שדרך תשמישם הוא ארעי כדוגמת אריזות למאכל או למשקה שרגילים לזורקם לאחר סיום תכולתם, (קופסאות קפה או בקבוקים) ואכן לרובם המכריע של הפוסקים הם פטורים מטבילה, או כי אין זה שימוש כלי שכן רק מוציאים ממנו ולא מכניסים לתוכו. או שהשימוש הראשוני ע"י הייצרן פטור מטבילה היות כלים אלו נחשבים לכלי סחורה בהם הייצרן משווק את מוצריו וכלי סחורה פטורים מטבילה. וכן הם משמשים לאחיסון מאכלים לא ככלי אכילה.
שימוש חוזר
אך נחלקו הפוסקים במקרה שלאחר סיום תכולתם יחליט (הקונה) להשתמש בהם דרך קבע. יש אומרים שחייב להטבילם בלא ברכה (טבי"כ ד, יב-יג, ושש"כ ט, יב; אז נדברו ז, עא) ויש מקילים בכלי זכוכית שחיובם מדרבנן, ובכלי מתכת סוברים שאין למחות ביד המקילים (אג"מ יו"ד ב, מ).
דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל בקופסת קפה נמס תוצרת חו"ל מסתבר שגם כשמחזיר את לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא כהמשך המצב הקודם וכאילו הוא מחזיר לתוך ערמת קפה שבתוך עטיפה של נייר שבצלוחית שאין משתמשים בה ככוס וגם אין מבשלים בה עדיין אינה נחשב לכלי סעודה.
כלי בכוח המחשבה
ויש פוסקים מקילים ופוטרים לגמרי מטבילה כלים שנועדו מתחילה לאחסון (להוציא ולא להכניס קופסת קפה לדוג'), הואיל ולא נחשבו כלי ורק הישראל בגמירות דעתו החליט שזהו כלי (ציץ אליעזר ח, כו; אול"צ א, כד; הרב אליהו) (*)
שימוש חוזר בפחיות שימורים
שפתיחתה נעשית ע"י חיתוך הפת מלמעלה כקופסת שימורים מותר להניח בה אוכל אחר שכיח שפתחה ישראל כאילו הוא עצמו עשאו לכלי שהרי כשהיו סגורות אינן ראויות לשימוש וגם כשפותחים אותן עפי רוב מוריקים אותן חורקים אותן ומה שמיעוט משתמשים לאוכל אחר אינו חשיב לכלי (ראה שו"ת ציץ אליעזר ח בו)
בקבוקי הוויסקי והיין בקידושא רבא
מנהג נפוץ בישראל לקיים קידושים ברוב מטעמים ורוח נדיבה בצפרא דשבתא בהיכלי בתי הכנסת, יש מי שביקש לעורר על דבר מצוי שבעל השמחה שמסתובב ומחלק לחיים לסעודים ופעמים הוא מצרף וממזג מבקבוק יין זה לבקבוק אחר. או מחזיר מן הגביע לבקבוק יש מן הספוסקים שסברו שאין לעשות כך משום שימוש בבקבוק שאינו טבול.
וכתב בספר הליכות אבן ישראל (מהרב ישראל יעקב פישר זצ"ל)
נשאל רבינו: אם מותר להחזיר יין לבקבוק שאינו טבול? והשיב רבינו: הרי יש תשובת מהרי"ל דיסקין שמותר (עיין שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סי' ח' או"ח קלו שכתב וז"ל ודע דבקונה כלי עם משקה אין צריך לשפוך המשקה ולהטבילו דשב ואל תעשה הוי ולא נקרא שימוש עכ"ל)
ושוב שאל השואל: דהרי המהרי"ל מדבר רק על מה שהיה פעם ראשונה אבל כאן הרי נותן פעם שניה והשיב רבינו: דמה שמחזירים אותו יין שהיה כבר בבקבוק זה זה נקרא השימוש הראשון דגם עשוי לכך שמחזירים הנותר בחזרה למקומו הראשון וזה אותו דבר כמו שימוש הראשון.
(*) המ"מ מתוך ספר פניני הלכה