לצערנו אנו כבר לא כל כך מזדעזעים כאשר שוב שומעים בחדשות יהודי עם תואר רב שעשה מעשה נוראי אשר לא יעשה, והסיבה היא גם בגלל שהתקשורת מכבדת את כולם בתואר רב על מנת לייצר רייטינג שלילי ליהדות, וגם בגלל שלצערי כבר התרגלנו לאירועים שגם כאלו שבאמת נקראו רבנים ומנהיגי קהילות הואשמו בפלילים נוראים, והגרוע מכל זה שהמשיכו לקרוא להם "רב" ובכך אפשרו להמונים להמשיך ולהיפגע על ידיהם על ידי הכריזמה והידיעה בתורה שמכסה ומחפה על המעשים הנוראים.
הגרוע מכל הוא שהמעשים שנעשים פעמים רבות הם בשם התורה כביכול, תיקונים, נבואות וחזיונות, והנפגע/ת היושב מול הפוגע מכל את דבריו כגילוי שמימי, בפסקי דין נוראים מתגלים אותם עבריינים במערומיהם (תרתח משמע) כאשר בשעת החטא והעבירה הם גילוי בקיאות מדהימה בנגלה ובנסתר ובעיקר בגלגולי נשמות ותיקונם על ידי מעשים וחיבורים אסורים.
תחילתו של חטא זה נעוץ אי שם בתפיסתו הלא יהודית של יתרו, יתרו חמיו של משה רבינו מגיע לעם ישראל שעבר את גלות מצרים ושבר כל דיסטנס וכל מעמד חברתי, וכולם היו שווים בעיניהם לבד ממשה אהרון וזקני ישראל שהיה להם מעמד של מנהיגים, יתרו לא מקבל את זה שאין היררכיה בעם ישראל, ממבט מתנסה הוא מוכיח את משה ש"נבול תיבול גם אתה וגם העם" אתה חייב להקים היררכיה שיפוטית שתסנן את הפניות אליך ואתה תתעסק באמת בדברים הקשים.
את התפיסה הזו עם ישראל אוהב ומשה עושה כדבר חמיו, אבל בספר דברים לאחר שיתרו כבר לא בשטח משה וכיח את עם ישראל על כך שהם לא התנגדו להצעתו של יתרו : (ספרי דברים פרשת דברים פיסקא יד) "ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות, היה לכם לומר רבינו משה ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמיד תלמידך לא ממך שנצטערת עליה כענין שנאמר " ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" "ואשב בהר ארבעים יום וגו'-", אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שמונים אלף חסר פרוטרוט ואם אין אני בני ואם אין בני בן בני ואנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין לכך נאמר ותענו אותי"
שם אנו מגלים לראשונה רצון לשנות את שיטת השיפוט על ידי מינוי שופטים מהדרג הנמוך כאלו שיצליחו להתפתות לשוחד, חלילה לנו לחשוב שישבו שם מושחתים, אלא כאלו בדעות שהשוחד הזה הוא הנכון זוהי התפיסה הנכונה, הרווח של העם יהיה היכולת להרוויח פסיקות שמתאימות לרצונם הבהמי, ואוי לו למי שיציע לשנות את זה, הם ייצאו בהפגנות בכל הרחובות נגדו ויגידו שהרצון לשנות את זה, זה השחיתות.
ברגע שיתרו מציע לתת כוח לאנשים שלא באמת זיככו את נפשותיהם הבהמיות לצורך היכולת להיות מנהיג, כאלו שלא גדלו בשבט לוי לכתחילה אלא אולי הצטרפו אליו עם השנים, שם התחילה השחיתות השלטונית ונתינת כוח ביד לאנשי דלא מעלי.
לאחרונה נכחתי בדיון האם נכון להמשיך ולקרוא רב למי שפגע, והמסקנה הייתה שכן כדי שאחרים שנפגעו יידעו לזהות שנפגעו וגם שילמדו לא לתת כוח למי שלא צריך, אינני בטוח בטוהר ההחלטה אם אין שם רצון לפגוע בשם הטוב של יושבי על מדין, מכל מקום יש אמת בתפיסה הזו ללמד את העם שאין כוח בידי שום אדם משום סיבה לנצל את גופו של האחר בשם כל תיקון או השפעה דתית ורוחנית משכנעת ככל שתהיה.
התורה הקדושה מוגדרת "דרכיה דרכי נועם" מה שלא עולה בקנה של נעימות לא שייך לתורה, עד כדי כך שהגמרא במסכת סוכה לוקחת תובנה זו להלכה ולמעשה לגבי ארבעת המינים כאשר ישנה אפשרות שזה מין שיש בו קוצים, עונה הגמרא זה בלתי אפשרי כי זה לא דרכי נועם משהו שעוקץ.
משהו שעוקץ זה לא דרכי נועם זו לא דרכה של תורה!!! משפט זה חייב להיות מושתת אצל כל יהודי לצד הידיעה שה' אחד ושמו אחד, בורא עולם העניק לנו תורה שהיא מושלמת בתפיסתה החברתית והאנושית, תורה כזו שהופכת אותנו להיות מושלמים בכל קנה מידה ובכל פרמטר, כשיש לך שאלה על נעימותה של התורה ותפיסתה תעיין שוב ושוב בשאלתך ותגלה שלא הבנת כראוי את הבנת התורה.
כאשר התורה מסיימת לתאר את האירוע ההיסטורי של קבלת התורה, אירוע נדיר שלא היה ולא יהיה כמוהו, התורה מסכמת לכאורה בדינים שוליים של איך בונים ועולים למזבח: " וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו " לכאורה היה מתאים יותר לסיים את פרשת קבלת התורה עם מסר היסטורי עוצמתי שמסכם לנו את קבלת התורה, הרש"ר הירש אכן מסכים עם שאלה ותובנה זו, והוא מפרש פסוקים אלו כמסר החד והברור מהי תורת ישראל עבור כל יהודי ויהודי-
רש"ר הירש שמות (פרשת יתרו) פרק כ פסוק כג:
"כשם שייצא מן המזבח דבר הצדק והאנושיות, והם יהיו לחזון החברה המתעלה אל ה', כן ייצא אליכם מן המזבח דבר המוסר והצניעות, הם יסודות הענין האלוהי באדם, ובלעדיהם לשוא יבקשו צדק ואנושיות בקרב החברה:לא - תגלה ערותך כאשר תעלה על - מזבחי! "ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו, יא) - זה הנסיון הקדום ביותר והרציני ביותר בתולדות האדם.-- נושאי שניהם אינם אלא האדם והקמת התחום האנושי ובניינו עלי אדמות - על פי דבר ה'."
התורה היא חזון החברה המתעלה אל ה', שמבשרת את דבר המוסר והצניעות, שבלעדיהם לשוא יבקשו צדק ואנושיות בחברה, בידיעה שהניסיון הקשה והקדום ביותר בתולדות האדם אלו הם הניסיונות הקשורים לנושאיי הצניעות והמוסריות גם יחד.
תחילת פרשת יתרו מלמדת אותנו על הטעות בתפיסה ההיררכית ביהדות, היררכיה איננה פרשנות של כוח, אלא סדר מסירת התורה, יתרו פירש אותה ככוח, משה לא מקבל את זה, סיום הפרשה מלמד אותנו שרק מי שמאמץ את המוסריות שבצניעות ראוי להיות בתוך עם ה', אין בידי כל אדם חשוב ככל שיקרא לפגוע בגופו ונשמתו של האחר, ואם הוא פוגע הוא לא אנושי, והפך מרב לערב רב.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חספין