נמצאים אנו בתהליכי גאולה מתקדמים, המצב בעולם זועק "גאולה" מכל פינה. וכפי שציינו בטור הקודם, יש הרבה מקבילות בין גאולה ראשונה היא גאולת מצרים, לגאולה זו האחרונה. התבוננות בפרקי הגאולה הראשונה יולידו תובנות בענין הגאולה האחרונה. בטור שלנו נתמקד בתהליכי הגיור.
בשלושה שלבים הגר מתגייר, במילה בטבילה ובקרבן. הרמב"ם מציין שעם ישראל כולו עבר תהליך גיור, וחלק מרכזי מתהליך הגיור מתבצע בפרשתנו - בא.
קרבן, הוא קרבן הפסח (גם לפני מעמד הר סיני הקריב משה קרבן ויש אומרים שהוא קרבן הגירות עבור כלל ישראל). משמעות קרבן הפסח הוא לקיחת אלילי מצרים וזביחתו לפני ה'.זהו אקט אמוני הכרחי בתהליך הגיור.
ברית מילה, גם היא הכרחית עוד לפני אכילת הפסח, כפי שהתורה מציינת: "וכל ערל לא יאכל בו".
טבילה התבצעה לפני מעמד הר סיני, לפי הרמב"ם. ויש אומרים שכאשר בני ישראל הלכו "ביבשה בתוך הים" בעת קריעת ים זה נחשב כטבילה.
(כיום שאין לנו בית מקדש להקריב קרבנות, הגרים מתגיירים רק במילה ובטבילה, ולכשיבנה בית המקדש יקריבו קרבנם)
האם יתכן לומר שפרשתנו היא היא 'התחלת התורה'?
במובן עמוק וחשוב מאוד בהחלט כן.
הרש"י הראשון על התורה כותב: "בראשית - אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם". הוי אומר: התורה צריכה לפתוח לדעת רש"י/רבי יצחק במילים "ויאמר הוי' אל משה.. החודש הזה לכם.. דברו אל כל עדת ישראל.. ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית".
התורה נועדה עבור בני ישראל העם, האבות לא קיבלו את התורה, למרות שהם "קיימו עד שלא ניתנה". העם היהודי מתחיל להיווצר בפרשתנו עם עשיית הברית מילה והקרבת הפסח. וממילא מובן שהתורה (ההיסטוריה היהודית על שלל מצוותיה) מתחילות בעיקר בפרשתנו, ולפי זה מובן שהתורה צריכה להתחיל מהמצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם, היא מצות. קידוש החודש וקרבן הפסח וברית מילה.
(רש"י מבאר את הסיבה שהתורה פתחה בכ"ז ב"בראשית", ויש הרבה מה להאריך בה. כמו כן, יש הרבה ביאורים למה מצות קידוש החודש נבחרה להיות הראשונה במצות לעם היהודי. ואכמ"ל)
העם היהודי נולד בתהליך יציאת מצרים, מכה אחר מכה הבדיל ה' בין יהודי לגוי. "ושמתי פדות" "והפלה ה'" "וממקנה ישראל לא מת אחד" "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" ועד למכה החשובה והאחרונה חביבה בסריה, מכת בכורות - "ופסחתי עליכם" בזכות הדם שעל המשקוף ושתי המזוזות.
והנה רש"י מציין דבר פלא:
אם בכור יהודי נמצא בליל הסדר, הוא ליל מכת בכורות, בבית המצרי - היהודי נשאר חי.
ולהיפך: אם בכור מצרי נמצא בבית היהודי, למרות שהקב"ה פוסח עליו, הבכור מת.
שואל הרבי שאלה עוצמה:
מה עושה יהודי בבית הגוי? הרי נצטוו "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
ולאידך: מה עושה מצרי בבית היהודי?
מבאר הרבי ביאור עצוב למדי:
מסתבר שלאחרי כל המכות עדיין נשארו היהודים (חלקם עכ"פ) עם מנטליות של "עבדים", המצרי קורא ליהודי בליל החג כדי לסדר את ביתו. האם יהיה ליהודי אומץ לומר לאדונו - לא?! מתברר שחלק מהיהודים (ואפילו חלק מן הבכורות) לא העיזו להמרות את פי האדון/הפריץ המצרי…
במקביל, הבכור המצרי שמע שהקב"ה הולך לכסח אותו בחצות הלילה, והגוי המצרי מבין שאם משה אמר זאת, "כן יקום". כמו כן, הוא קיבל סקירה ארבעה ימים לפני כן שבזכות קרבן הפסח והדם על המשקוף והמזוזות, הקב"ה ידלג על בתי ישראל. מיד דורש הגוי המצרי מן היהודי: תארגן לי מיטה, הלילה אני בא לישון אצלך, ותארגון גם ארוחה טובה, לא אתנגד לאכול בשר של כבש. והיהודי הכנוע והשפל, לא מעיז לומר לו למצרי: לא.
כך מוצא המצרי את עצמו, בליל הסדר, יושב בבית היהודי, והיהודי נותן לו לאכול מבשר הפסח, ועוד זאת היהודי אומר לו, לגוי המצרי: "יהודי אתה".
כך, חושב לו המצרי, הוא יינצל מ"מכת בכורות". אך מתברר שלמרות שפלותו ועבדותו של היהודי, ולמרות שהמצרי אוכל מבשר הפסח… הקב"ה לא מתבלבל, והוא מחליט "מי למוות ומי לחיים".
את הרעיון הזה, זעק הרבי בכאב עצום לפני כחמישים שנים, אז עלו דיוני ה"חוק מיהו יהודי" לראשונה, וכבר אז החליטה ממשלת גולדה, בשיתוף עם חכ"י המפד"ל (כיפות סיכה נוסח ראש ממששת המנדטים) והחכי"ם הערביים, להכיר בגיורים רפורמיים, ולתת אזרחות למי שאמו ואם אמו גויות (בגלל שהסבא המתבולל היה יהודי).
וכאז כן עתה, יושבים להם עמי הארצות בכנסת ישראל, בשיתוף עם מפלגות ערביות ומהרסות ומחריבות מבינינו ומבנינו, ומחליטים שוב להכיר בגיור ללא קבלת עול מצוות וכו' וכו'. מלא גויים הביאו מרוסיה בטענה שהסבא היה יהודי, את הערבים הכניסו מהדלת הראשית אל תוככי הקואליציה, וכבר הפכו אותם לבעלי הבית בארץ הקודש ר"ל. את הבניה הלא חוקית שלהם יכשירו, ולאחיהם היהודים יהרסו ויחריבו, הם הרי "תתי-אדם" בעיניהם. ר"ל.
מה יש לנו ללמוד מכל זאת?
א. לא להיבהל.
אם במשך שנות הגלות הראשונה, גלות מצרים, התרגלו היהודים להיות עבדים, התרגלו לעשות ככל אשר הפריץ יצוה, ואעפ"כ בסוף התהליך "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם". גם עתה "כן יקום". אמנם במשך אלפי שנות גלות התגלנו לרצות את הפריץ הגוי… אך הנה, הקב"ה מתגלה בעולם כולו (אולי באמצעות הקורונה) והנה תיכף באים עוד ועוד יהודים (וכבר באו ועלו כמה וכמה) לארצנו הקדושה. אמנם יש עדיין כמה עבדים נרצעים בכנסת ישראל שמשרתים את האדון מוושינגטון, או את הפריץ הערבי, אך הנה כבר מכת בכורות.
ב. מכל הנ"ל עלינו להפנים עוד ועוד את "בשורת הגאולה": "הנה הנה משיח בא". למרות המצב הנורא ואיום, בל תימוט רוחינו, חיזקו ונתחזקה, לחז. ק ולהתחזק. כבר היה לעולמים "צרה", ואף זאת נהפכה ל"צהר", וכפירוש הבעש"ט "עת צרה היא ליעקב, וממנה (מתוך הצרה עצמה) יוושע".
ג. עלינו להפיק לקח בענין "גאוה יהודית"!
(השורות הבאות מתייחסות לכל המפלגות היהודיות, ובעיקר בעיקר למפלגות הימין שבאופוזיציה).
ממשלת ישראל של ימינו (לצערינו, זה עידן ועידנים) היא "בובה על חוט".משרד הביטחון כאן הוא בובה של הרשות הפלסטינית/חמאס במקרה הגרוע (ובמקרה הטוב, בובה של האמריקאים/האו"ם), הם מכתיבים את הקצב. משרד הבריאות כאן הוא בובה של משרד הבריאות האמריקאי. משרד החוץ כאן הוא בובה של תנועות הפרוגרס למיניהם. ונעצור כאן לפני הבובה הראשית המנצחת על שאר הבובות, היושבת על כסא ראש הממששה ונוסעת בשיירה הראשית… כיום היא הבובה של מועצת השורא.
עלינו, להפסיק להתרפס בפני כל גוי/פריץ/ערבי/אמריקאי. להפסיק להיות בובות של אומות העולם. כאשר נפסיק להיות "בובה" שלהם, בעל כרחם יבואו הם ללמוד מאיתנו, וכמו שהעיד הנביא "ונהרו אליו כל הגויים" "כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים".
ונסיים בסיפור:
כאשר יצחק רבין התמנה לשגריר ישראל באו"ם הוא הגיע ליחדות אצל הרבי מליובאוויטש. הרבי דיבר איתו בהרחבה על הפסוק "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב", הרבי ניסה לפעול עליו שיגיע להכרה שארץ ישראל היא ארצנו מאת בורא העולם, ולא מחמת החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר. כאשר יהודי יתהלך מתוך אמונה עמוקה זו (היא היא הכרזת התורה בפתיחתה "בראשית ברא אלוקים" כמבואר ברש"י הראשון) הוא יוכל להרים ראש בגאווה יהודית, אל מול אומות העולם.
רבין לצערינו לא כ"כ הסכים לקבל את הרעיון, הוא העדיף להישאר עבד של הפריץ בוושינגטון. זה מה שהוליד שנים אח"כ את הכניעה לפריץ הנורווגי באוסלו… הראיה: כאשר רבין הביא את הסכמי אוסלו לאישור בכנסת ישראל כך הוא הכריז בהתלהבות "מעתה, לא נהיה עוד עם לבדד ישכון". הנה גם אנו חלק ממשפחת העמים הנאורים, גם אנו מכירים בחוקי ההומניזציה האוניברסליים, גם אנו חברים באו"מ ומיישמים את מטרתו להוסיף שלום בעולם… (זה תוכן דבריו בכנסת ישראל, ג' אלול תשנ"ג).
מאז כמובן השלום ההזוי התפוצץ לנו בפנים של אלפי יהודים ויהודיות הרוגים והרוגות פצועים ופצועות. לצערינו, לא השכילו מנהיגי הימין לגלגל את הסכמי אוסלו הארורים מכל המדריגות, גם ממשלות ה"ימין" שיתפו פעולה עם הארכי טרוריסט ומממן המחבלים "אבן מאזן" ימ"ש. עכשיו כאשר שר הביטחון גנץ נפגש איתו מתעוררים ה"ימין" האופוזיציוני לזעוק חמאס, אך מה החכמה עכשיו כשאתם באופוזיציה? היו גברים "ימניים" כאשר אתם בשלטון, עם עוד קצת/הרבה "גאון יעקב".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com