לו היה יכולת בידנו או ליתר דיוק בעיננו לראות את העתיד האמיתי שלנו, ללא ספק הרבה קשיים והתמודדויות היו נעשים לקלים הרבה יותר, אדם שמתקשה בטיפוס על הר וחושב להתייאש, בסופו של דבר בהגיעו על ראש ההר מחכה לו שם פרס של מיליון דולר, אין ספק שלו הוא היה יודע במהלך הטיפוס שזה הסוף המיוחל, היו נעשים לו הקשים לחסרי קושי אל מול השכר המצופה לו.
אך המציאות איננה כך, כאשר אדם חווה קושי ומשבר מצטמצם שדה ראייתו וככל שהוא מתעמק בקושי ובהתמודדות מרחב הראיה קטן ועוצמו סוגר בעדו, כך טבעו של עולם, היכולת לראות אל המעבר למצבי הנוכחי הוא כוח שלא כולם זוכים בו.
הגמרא במסכת מגילה אומרת משפט מעניין: "בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין", נער ששמו ניתן לו מתוקף התנערותו מיכולת לסחוב עול על גביו, אין ביכולתו לבנות בנין בר קיימא, הבניין שהוא יבנה מציאותו הפוכה מתכלית הבניין- סתירה! כי הנער מתקשה להביט ליעד רחוק, הוא מצליח לראות את הטווח הקרוב וגם ראייתו זו היא דרך עיניים של גיל הנעורים, של ריגושים וסיבוכים, של פתרונות עכשוויים, אך חסרות יסודות, וכאלו שבעתיד הלא רחוק הם יהפכו ל"ע לסתירה! הבניין יקרוס!
לעומתם, סתירת זקנים בנין- הזקן שקנה חכמה רואה את החיים במבט מעמיק עתיר ניסיון, המבט הוא של עבר הווה ועתיד, אז גם אם על פניו נראה לך שעצתו היא סתירה למצבך הנוכחי, עצה כזו הסותרת את חלומך העכשווי דע לך אומרים חז"ל שזהו בניינך! זהו עתידך!!
ההבדל בין נער (המתנער מעול) לזקן (בחכמה) זה היכולת של הראייה המרחבית ככל הניתן, אין הכוונה פה לחלוקה לפי גילאים ללא ספק ישנם נערים שהם זקנים וזקנים שהם נערים, הכל תלוי ביכולת הראייה שלהם ונטילת עצה כזו שאיננה מבשרת בדווקא בנין עכשווי.
נער כזה בן 40 אנו פוגשים בפרשת השבוע, אומנם בן 40 אך כזה המצליח לראות רק את הכאן והעכשיו, כזה שקבלת בכורה עתידית וקל וחומר בעבודת הקורבנות איננו פקטור הראוי לחשיבה אל מול נזיד חם ואדמדם- "וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:" (בראשית פרק כה פסוק לב) מסביר הרשב"ם: "הנה אנכי הולך למות - בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים , המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות , ואני מסוכן למות , למה זה לי להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו"
במבט של נער שרואה רק את ההווה עשו צודק, אבל מולו עומד יעקב איש תם יושב אוהלים, כזה היועד להביט אל החיים במבט רחב עם טווח ראיה של דורות רבים, ולכן הוא עונה לו בשפה שלו "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי" יעקב מבין שמה שמניע את עשו זה המבט על העכשיו ולכן הוא עונה לו מכרה כיום! וכמו שפירש הרשב"ם: "מכרה כיום - כלומר: לאלתר!" עם עשיו עושים עסקים של כאן ועכשיו, יעקב הבין שזוהי שעת הכושר המיידית להרוויח את הבכורה העתידית ונחתמת עסקה לאלתר! על בכורה עתידית.
באבל פרשה שלנו יש עוד מבט אל סוגיה זו מזווית שונה ודומה, רגעים מרגשים ביותר, שניתן לקרוא אותם בתורה ולא להתרגש מהם אם לא לומדים את עומק דבריהם במקום אחר בתורה:
"וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה:וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ:עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד:וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים:וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן:ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ:וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים:וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם:וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו:"
על פניו אכן מדובר באירוע מרגש של שליחת יעקב לקחת אשה ממשפחת אמו, אך גם תהליך שנעשה להגן על יעקב מפני עשו הרוצה להורגו, ומחששה של רבקה אמנו לקבור את שניהם הביום אחד!
אך במבט מעמיק רגעים אלו הם רגעיו האחרונים של יעקב עם אימו רבקה הצדקנית, יעקב לא פוגש אותה עוד בחיים, זוהי פרידה כואבת ומרגשת של אמא השולחת את בנה ולא פוגשת בו עוד לעולם, וליתר דיוק סיבת בריחתו של יעקב היא מיוזמתה של רבקה שיעקב יגנוב את הברכות, רבקה הרגישה אשת החסד שרצה למלא מים גם לגמליו של אליעזר משדלת את בנה לקבל את הברכות ואז שולחת אותו אל אחיה, אך רגע זה הוא גם פרידתה מבנה מחמדה לעולם!
היטיב להגדיר זאת הרמב"ן פרשת וישלח, פרק לה פסוק ח "ותמת דבורה מינקת רבקה – לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה וכו' והקרוב מה שאמרו רבותינו (ב"ר פא ה) שירמוז למיתת רבקה, ולכן קרא שם המקום ההוא אלון בכות, כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא שם המקום עליו. אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו, ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו, ולכן נגלה אליו האלקים וברך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם"
סתירת זקנים בנין- רבקה שולחת את בנה מחמדה למסע חייו, היא הובילה אותו למצב נוכחי זה, אבל רבקה יודעת שבנה יבנה דווקא רחוק מפה, לא ליד עשו, ולא בסביבה זו, ולכן היא שולחת אותו בשליחות האחרונה שלה אליו עלי אדמות, שליחות של בנין עתידו של העם היהודי- נישואי יעקב לאימותינו רחל ולאה.
היכולת להעביר מסר זה ולחיות על פיו, היכולת להביט אל החיים במבט רחב גם בעד מחיר אישי יקר, זה היכולת שלנו לחיות בצורה הנכונה, יעקב אבינו מזהה את החולשה של הרצון להנות מהרגע ולא את העתיד מאפשר לו ברגע האמת ובתגובה מיידית לקנות את הבכורה תמורת נזיד חם, לעומתו רבקה מזהה את הרגע של היכול גם לזכות בברכות אבל גם את היכולת להביט אל האופק העתידי גם במחיר שאולי נראה על פניו סתירה... להתרחק מהבית לכל כך הרבה שנים, זהו הקו שמבדיל בין בנין הנערים אל בנין הזקנים, זהו הקו בין בנין עתידי יציב ואמיתי למול בנין עכשווי מדומיין וחסר יסודות צבעוני ויפה ככל שיהיה.
צעירים רבים בדורנו מתקשים לראות את העתיד, רווחי הכאן והעכשיו קורצים להם מכל פינה. חובתנו להרחיב להם את שדה הראייה, לתת להם תקווה של עתיד, רצון של עתיד, מחשבה אל העתיד, ובעיקר להסביר להם שגם אם הם נכשלו עכשיו זה לא בהכרח או יותר נכון בהכרח שלא יכשלו בעתיד, אדרבא ככל שילמדו מהכישלונות, העתיד יהיה יותר מבטיח.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין