במדיה המרכזית המצולמת והמדברת של המדינה, הייתה תוכנית עם אופי אנטי יהודי. לימים מגישת התוכנית פגשה את ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל. נעימותו הכובשת של הרב, הביא אותה לשאול, במה היא יכולה לבטא את היהדות שלה?
הרב הציע לה, כי תייחד נעליים יפות לכבוד שבת קודש! כך שהיהדות שלה באה לידי ביטוי רק ביום אחד בשבוע, בזכות הנעליים היפות שייחדה ליום שבת קודש.
היום היא מסכמת, בזכות הנעליים, אני שומרת שבת כדת וכהלכה! [כך שמעתי ממקור ראשון], ולנו נותר לשאול, איך נעליים לכבוד שבת הפכו מחללת שבת, לשומרת שבת, כדת וכהלכה?
אז הנה, פרקטיקה מעשית כיצד לחולל שינוי. עם ישראל עבד במצריים, אינו מאמין, ואלוקים מנחית על פרעה, מכה אחרי מכה, מכת דם ואחר כך צפרדע ככה עשר מכות, עד לשחרור ישראל ממצרים.
גאולת ישראל לא הייתה במכה אחת כי לחולל שינוי באמונה של עבד, שהאדון שלו זה האלוהים שלו, ועכשיו להאמין כי יש אלוקים שהוא אלוהי האלוהים שלו, אמונה כזו אינה נוצרת במכה אחת, אלא רק בתהליך של מכה אחרי מכה, לאט לאט.
כמו שינוי האמונה במצריים שנוצרה בתהליך של מכה אחרי מכה,גם בחיים האישיים שלנו לחולל שינוי זה בתהליך של עשייה אחרי עשייה. שלב ועוד שלב עד להגעה אל השינוי אותו אנחנו רוצים להטמיע בעצמנו.
ר' יעקב אדלשטיין לימד, בחיבור אל ה', עשייה קטנה ביותר בדמות 'נעליים מיוחדת לכבוד שבת' מסוגלת להזמין עוד מעשה קטן ביותר, כדוגמת מצוות קידוש על היין ומצווה גוררת מצווה, עד לשמירת שבת כדת וכהלכה.
מה למעשה: כדי לחולל שינוי, צריך לעבור תהליך מעשי שלב אחרי שלב ועד כמה? כל אחד והיכולות שלו. במצרים עם ישראל עברו בתוך העשייה של עשרת המכות, מכה אחרי מכה שחוללה שינוי באמונה כי ה' הוא האלוקים.
והיום יש כאלה שמספיק להם מצווה מעשית קטנה, בדמות נעליים לכבוד שבת קודש!
ומה איתנו? נקודה למחשבה!