תושבי רצועת הטרור שמחו ורקדו בליל אישור הסכם הפסקת האש, אך כעת מתברר כי השמחה שלהם הייתה מוקדמת.
בכתבה שעלתה בסוכנות הידיעות 'רויטרס', צוטטו עזתים שתיארו את האבל והתסכול שהם חוו כשניסו לחזור לבתיהם לאחר שצה"ל נסוג ממרכזי הערים.
ולאא אל-אר, עזתית: "אנחנו מנקים את הבית ומפנים את ההריסות, כדי שנוכל לחזור הביתה. חוץ מהשמיכות, הכריות, לא נשאר כלום בבית. כשנכנסתי למחנה, דמעתי, כי המחנה שלנו לא היה כזה, זה היה הכי טוב. כשעזבנו כל המגדלים והבתים היו עדיין שלמים ואף אחד מהשכנים לא נהרג."
אבלה, עזתית: "שמעתי שהאזור נפגע קשות והבית יכול היה להיעלם, אבל היה לי ספק וגם תקווה שאפשר היה להציל את זה." מהר מאוד, העזתית התבדתה. "מה שמצאתי זה לא רק בית, זה קופסת הזיכרונות, שבה ילדתי את הילדים שלי, חגגתי את מסיבות יום ההולדת שלהם, הכנתי להם אוכל ולימדתי אותם את המילים וההליכות הראשונות שלהם."
ג'נס לארק, דובר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, אמר שזו "בדיחה" לכנות את מה שנשאר מהאזורים בעזה בתור "בתים".
"הם מסוגלים לחזור הביתה... זה קצת עניין של דמיון, הייתי אומר, לקרוא לזה בתים, כי בעיקר, במיוחד בצפון, הם מוצאים הרים של הריסות. אז הם צריכים עזרה עם זה.", הוא טען.
מסתבר שגם בתי הקברות נהרסו במתקפות, לאחר שצה"ל הוכיח פעמים רבות שחמאס תוקף מתוך בתי הקברים ואף מתוך חלקות הקבר בעצמן. עאטף ג'ונדיה: "חיפשתי וחיפשתי את הקבר של אבא שלי, את הקבר של אחי ואת הקבר של אשתו של אחי, ואני לא מוצא אותם", אמר העזתי.
למרות שניסה לתקן את עצמו שהם עדיין "חשים הקלה מהפסקת האש", ניכר התסכול של העזתים מכך שלא נותר הרבה מרצועת הטרור של עזה. "אנחנו עדיין מחפשים את הקדושים שלנו ומחפשים את הקברים שלנו ולא מוצאים אותם."
הצגת כל התגובות